על רקע המאבק בחוק הגיוס, שחידד את התהום הפעורה בין חרדים וחילונים בישראל, יצא-לאור ספרו של ד”ר חיים זיכרמן ‘שחור, כחול-לבן’ (הוצאת ידיעות ספרים). הספר מתאר, בצורה קולחת, את הזוויות השונות של החברה החרדית בישראל, ומציג את ההבדלים בין הקהילות החרדיות השונות. הוא מגיש לקורא, בשפה פשוטה, את סדר היום החרדי, את מעגל השנה ומסלול החיים, לצד מגוון נושאים כמו כלכלה חרדית, פוליטיקה חרדית, תרבות חרדית, המרחב הגאוגרפי ועוד נושאים רבים.
בין דפי הספר ניתן למצוא תשובות לשאלות מסקרנות. כך, למשל, כיצד נקבע הדירוג הבלתי כתוב של הישיבות הטובות; מדוע החרדים מסרבים ללמד את בניהם לימודי חול, מהו ענף הספורט היחיד שרצוי לעסוק בו, ומסביר – למי שמבקש לדעת – מהי ההשקפה החרדית במגוון סוגיות רגישות, כדוגמת דת ומדינה, חינוך, ציונות, גיוס לצה”ל ועוד.
בספר ניתן למצוא עשרות תמונות, המציגות פסיפס צבעוני של החרדים בישראל. חלק גדול מהתמונות צולמו על-ידי צלם חרדים10, בועז בן ארי.
לכבוד החג, ישבנו עם המחבר לשיחה קצרה, על הספר ועל התמונות שמלוות אותו.
מועדים לשמחה. מה הביא אותך לכתוב את הספר?
“העימות הפוליטי הנוכחי עם החרדים, צמח על רקע תחושת ניכור בין החרדים והחילונים בישראל. מרבית החילונים לא יודעים דבר על החרדים, מלבד מה שהתקשורת מציגה. וזו, מסיבות ברורות, מבליטה את הקיצוניות.
מחקר שנערך בשנת 2012 עבור הרשות השנייה, מצא שכ-90 אחוזים מהכתבות בחדשות ערוץ 2 שעסקו בחרדים, תיארו מקרי אלימות של פלגים קיצוניים. החילוני, כצופה מהצד, רואה תמונה מעוותת של החברה החרדית, ולמרבה הפלא, אין בנמצא ספר עדכני, מן העשור האחרון, שיכול להציג לו מי הם החרדים ומה באמת מדריך את אורח חייהם.
אני מאמין כי לספר יש יכולת לתרום לשיח מפייס יותר, שתחילתו בהבנה של אורח החיים החרדי כפי שהוא, מבלי להתנצל או לייפות אותו”.
אתה הרי עורך דין ומומחה למשפטים. זה לא בדיוק תחום העיסוק שלך. מדוע החלטת בכל זאת לכתוב בעצמך את הספר?
“במקום שאין איש, צריך לקום ולעשות מעשה. ראיתי את הצורך, דיברתי על כך עם אנשים, אך דבר לא קרה. החלטתי לפנות קצת זמן בשביל לכתוב את הספר, וברוך ה’ נראה שהתוצאה מוצלחת והתגובות שאני מקבל בהחלט מעודדות. דווקא בגלל שאינני סוציולוג, לא ניגשתי לנושא כאיש מקצוע, אלא כמישהו שמתאר את מה שהוא רואה. אני חושב שהתוצאה מרתקת”.
בוא נעבור לתמונות. הספר כולל הרבה מאוד תמונות מהווי החיים החרדי. מה הביא אותך לבחור דווקא את התמונות הללו?
“ההחלטה להוסיף תמונות הגיעה רק אחרי סיום הכתיבה. השתכנעתי שלתמונות יש כוח אדיר, ושהן באמת שוות אלפי מילים. כל תמונה מציגה רובד אחד, חלק אחד מהפאזל, והיא יכולה להביא את המעיין לחשוב על מה שהוא רואה, וזו הייתה המטרה.
בחירת התמונות הייתה מלאכה מייגעת. הסתכלתי על אלפי תמונות שצילמו צלמים מוכשרים, והתחלתי לבחור, חיפשתי תמונות שמספרות סיפור, ושיש בהן עומק. רציתי גם שהן יציגו את העושר והמגוון של החברה החרדית. בעזרתו של החברותא שלי, הרב צבי יהודה לאו, עשיתי גם רשימה של אירועים שחייבים להופיע שם.
כך, למשל, לא ניתן לפספס את סיום הש”ס האחרון, שאפילו שהוא היה בחו”ל, זה אירוע שמקרין עוצמה אדירה, רוחנית וגשמית. אתגר לא פשוט היה לבחור תמונות מחיי היום-יום, אך מבלי שיוצגו פנים של אנשים אנונימיים. זאת משום שמרבית התמונות דווקא נוטות להציג פנים. במקומות הבודדים שמופיעות פנים לא מוכרות, השתדלתי לאתר את המצולמים ולבקש את אישורם.
כאן, בחרדים10, אני מוצא את המקום גם להודות לכל הצלמים שפתחו בפני את הארכיונים שלהם, ובעיקר לבועז בן ארי ויעקב לדרמן, שני צלמים מוכשרים ביותר, שיודעים לספר סיפור ארוך בלחיצת כפתור אחת. התמונות שלהם מדהימות וניתן היה לעשות ספר שלם רק מהתמונות”.
פתחת את שני מקבצי התמונות עם תמונות של שני רבנים לומדים. במקבץ הראשון הרב עובדיה יוסף, ובמקבץ השני הרב אלישיב. האם יש בכך אמירה כלשהי או שזו עריכה של המוציא-לאור.
“בסופו של דבר, אחרי כל המילים, זה הסיפור האמיתי. הלימוד. זה מה שמאפיין יותר מכל את סולם הערכים החרדי. החיבור לתורה, או מה שראש הישיבה שלי נהג להגדיר בשיחות שלו ‘שקיעות בלימוד’. לכן היה לי חשוב להעביר את המסר בהתחלה, שאלו הגדולים הנמצאים בקצה הפירמידה. אותם בודדים שרכונים על הגמרא כמעט מאה שנים בלי הפסקה”.
גם רבניות מוצאות את מקומן בין דפי התמונות, כדוגמת הרבנית מבעלזא והרבנית קנייבסקי.
“נכון. אחד מהשינויים שהספר מצביע עליהם, זה מקומן של הנשים בחברה החרדית, ההולך ומתחזק. חלק מהתופעה אלו נשים שזוכות למעמד לא רק בשל היותן ‘נשים של’, אלא בזכות צדקותן ומעשיהן. וברוח הימים הללו אנו יודעים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל”.
איזו תמונה אהובה עליך במיוחד?
“הרבה מהן. כך למשל התמונה שמציגה לוח מודעות בבני ברק שצילם חברי יעקב לבי. תמונה תמימה לכאורה, אך מי שיתעמק בה ימצא עולם ומלואו. רק עיריית בני ברק מסוגלת לתלות מודעת אבל על פטירתו של האדמו”ר מסטמאר, כשמצידה האחד מודעה הקוראת להתגייס לצה”ל, ומצידה השני מודעה על יום זיכרון לחללי צה”ל. ובכלל, אופן הזיכרון החרדי, היחס לזיכרון הנופלים, גם הוא נושא מרתק בפני עצמו שהספר עוסק בו.
גם התמונה של הרב עובדיה יוסף לצד תמונת בנו, כששניהם לבושים בהוד בבגדי הראשון לציון, זהו גם עמוד חביב עלי. הדמיון בין האבא והבן, והעברת הכתר תוך המשך המסורת, מפעימים.
התמונה שמתחת, שמראה את מועצת החכמים כשברקע כבר תמונתו של הרב עובדיה, מצמררת ומספרת את כל הסיפור, בלי מילים. מיוחדת גם התמונה של חבר הכנסת מאיר פרוש אזוק לדוכן הכנסת, במחאה על חוק הגיוס, כשמתחתיה מופיעה תמונת חיילי הנח”ל החרדי.
האמת החרדית מסתבר, מורכבת ורבת גוונים. אגב את התמונה האחרונה אתה צילמת באישון ליל בכנסת”.
לצד שאר התמונות, לא ניתן להתעלם מתמונתו של ד”ר יעקב וינרוט בכניסה לבית המשפט, בפרשת הבחירות בבית שמש שהוכנסה לספר.
“אכן, מלבד הסיפור המרתק של הבחירות בבית שמש וההחלטה לפוסלן, יעקב וינרוט הוא אבטיפוס של חרדיות מסוג מסוים. כזה שהצליח לשלב בין חרדיות לישראליות, אף שאני מניח שהיו לכך מחירים יקרים משני הצדדים. אבל הצלחתם של עורכי דין חרדיים היא לא מעט בזכותו, הוא סלל את הדרך”.
מה הסיבה שבחרת לסיים את פרק התמונות עם צילום מהפגנת החרדים בפרשת עמנואל.
“בעשור האחרון מתנהל מאבק על פניה של החברה החרדית. המדינה מתעקשת להיכנס ולנסות ‘לחנך’ את החרדים במגוון סוגיות. צבא, לימודי ליבה, תעסוקה. את העמדה החרדית לניסיונות האלו, ניתן לראות בשלט שנשא אחד המפגינים שאומר את הכל: התורה ובגץ – התורה קובעת.
אין זה אומר שלא ניתן לבצע שינוי, אך אי-אפשר לכפות אותו מבחוץ. ההיררכיה החרדית ברורה ושלטון חכם צריך להימנע מלהציב את אזרחיו בעימות שעלול לגרום לו להפסיד”.
