“ראש הישיבה, איך אתה לא מתבייש שבגללך הם יוצאים בשאלה?”

תופעה מטרידה בעולם הישיבות החסידיות: בכל תחילת ‘זמן’, מאות בחורי ישיבה מהעולם החסידי נאלצים לחפש לעצמם ישיבה חדשה, מאחר והישיבה בה למדו נסגרת.

נסגרת? ובכן לא בדיוק. למעשה, הישיבה נפתחת שוב – אך הם אינם מתקבלים אליה שוב.

בשנים האחרונות התפתח דפוס של הקמת ישיבות הפותחות את שעריהן בפני בחורים טובים, אך בינוניים. לאחר תקופה קצרה מחליטה הנהלת הישיבה כי היא נסגרת, תוך הכרזה שהישיבה משתדרגת וקולטת תלמידים מצוינים בלבד.

וכך, מרבית הבחורים שלמדו בישיבות אלה מוצאים עצמם נזרקים מהישיבה אל הרחוב – כמעט ללא יכולת למצוא חלופה אחרת.

המהלך השערורייתי הזה גורם להם לעזוב את עולם התורה, חלקם יוצאים לשוק העבודה או מתגייסים לצבא, כאשר רק חלק קטן מתקבל שוב ללימודים בישיבה.

היום, עם פתיחת ‘זמן קיץ’, ישנם מאות בחורים שמצאו עצמם ללא מסגרת ישיבתית. גורמים המעורים בנתונים טוענים, כי בכל ‘בין הזמנים’ נושרים  כ-100 בחורים מהישיבות בגלל התופעה הזו.

שמעון, בחור ישיבה חסידי, מספר בשיחה עם חרדים 10: “הייתי בחור ‘חניוק’, המסגרת של הישיבה הייתה מאוד טובה, ראש הישיבה שכנע אותנו לבוא ללמוד בה. אבל אחרי שנה, הדברים ישתנו. ראש הישיבה סגר את הישיבה ופתח אותה מחדש, כאשר מתוך 20 בחורים שלמדו בשיעור, שניים מהבחורים הלכו למסגרות אחרות, כל השאר התגייסו לצבא או שהם עובדים. מתוך 20 בחורים שלמדו בשיעור, רק ארבעה לומדים היום בישיבה.

“הפגיעה הזו גם משליכה על הקשר שלנו עם המשפחה. אתה לא יכול לחזור לקהילה, פתאום אתה הופך לנוער נושר ולבחור מתמודד, דבר שלא היית מעולם. מבחור חסידי סטנדרטי הפכתי ברגע למגונה. לכן, אני כמעט לא הולך הביתה, כי בקהילה מסתכלים עליי מוזר”.

למה לא המשכת ללמוד בישיבה?

“ברגע שתקופה קצרה אתה לא נכנס מיד שוב לישיבה, אתה מתרגל לחיים האלה, אתה כבר לא מוכן שמשגיח יבוא ויריב איתך האם נכנסת למנחה או לא.  לכן, לא המשכתי בישיבה. היום אני עובד יום שלם. זה נס שאני עדיין חרדי…”

התחנה הבאה היא הרחוב”. הרב אברהם מנחם אייזנבאך

הרב אברהם מנחם אייזנבאך, מייסד מרכז ‘מגדלור’ המכיר את התופעה לעומק, אומר בשיחה עם חרדים 10:  “אחרי שראשי ישיבות משכנעים את הבחורים או את הסביבה שלהם, להיכנס ללמוד דווקא בישיבה שלהם, הבחורים משתכנעים, משום שהם לא מספיק מבריקים בשביל להיכנס לישיבות טובות אחרות. אבל אז ראשי הישיבה  פתאום סוגרים אותה ופותחים כאילו ישיבה חדשה עבור בחורים מבריקים בלבד.

“זהו מצב הזוי, כי הבחורים יכלו להמשיך ללמוד במסגרת של ישיבה – אם היו מסרבים להצעה והפיתוי של בכירי הישיבה, והיו הולכים ללמוד בישיבות אחרת”.

איך זה עובד בדיוק?

“בשנה הראשונה הישיבה מתקדמת, אבל בשנה השנייה הרישום הופך להיות טוב יותר, ושם הדברים משתנים. ראש הישיבה מחליט לסגור אותה, לאחר שינוי הצביון. לאחר מכן, עם ההכרזה על פתיחה מחדש מתקיים רישום חדש, כך שיש מבחני כניסה לישיבה. אם אתה מעוניין להתקבל – תעשה את המבחן”.

איפה הבעיה?

“מילא אם אתה סוגר לגמרי את הישיבה, אז אתה לא אשם בכך שהבחורים אינם לומדים כעת. אבל אתה הרי פותח את הישיבה מחדש – איך אתה לא מתבייש שבגללך הם יוצאים בשאלה? אתה הרי עושה ‘סיבוב’ על בחורים תמימים. אתה מפתה אותם להגיע אליך, כי אתה מחפש בחורים בינונים. זה בדיוק העוול שעושים להם, כי התחנה הבאה היא הרחוב.

“הדבר העצוב הוא שגם ‘הרשמים’ משתפים פעולה עם המהלכים האלה ויודעים מראש את האסטרטגיה הזו, זה הפך לתופעה. זה  לא מישהו אחד.

“הנה סיפור מהחודש האחרון: ישיבה חסידית מוכרת שמנוהלת על ידי גיס של אדמו”ר מוכר מאוד, פתח ישיבה. אחרי שהיא הצליחה, יום אחרי ‘בין הזמנים’ של חודש ניסן השאירו הודעה לבחורים כי הישיבה נסגרה – ומי שמעוניין שייבחן מחדש. מתוך 90 בחורים שלמדו בישיבה, הם הסכימו לקבל רק  15 בחורים. רוב הבחורים היום לא מסודרים. אין ‘זמן’ שאין כאלה מקרים שסוגרים ישיבות באמצע השנה”.

הרב אייזנבך, המתפקד כיועץ ריגשי, מחדד: “היות שלא מדובר בחומרי ניקוי, ראש הישיבה צריך למצוא להם ישיבה חדשה! 70% מהבחורים אינם חוזרים כלל לישיבה. מי מפקח על הישיבות האלה, על מי האחריות?”

עם זאת, הוא מדגיש:  “חלק מהישיבות עושות את זה מחוסר מודעות. האמירה שלי היא – אם אתם סוגרים ישיבה, תדאגו קודם לבחורים שיישארו בתוך עולם התורה”.