הספר שנגזל בפריצה לדירת ה’פני מנחם’ זצ”ל – ועורר דיון הלכתי

בימים האחרונים התעורר פולמוס תורני מעניין, שנסוב סביב מקרה יוצא דופן: ספר שנגנב בפריצה שאירעה לדירת ה’פני מנחם’ מגור זצ”ל, והוא הושב לבעליו – ראש הישיבה מגור הגר”ש אלתר, אם כי הוא תהה האם הוא יכול לקבלו.

הדיון התעורר בקו ‘היא שיחתי’ של קהילת ראש הישיבה, שבו הוא מתפלפל בלימוד עם בני הקהילה (ניתן להאזין במספר: 04-8006000, שלוחה 1). אחד המאזינים, הרב יהודה לב ראש כוללי ‘חן המקום’ באשדוד, העלה לדיון נושא שאירע בימים האחרונים: ספר שנגנב והושב לבעליו, אך בעליו לא ידע שהוא נגנב ממנו.

הוא כמובן לא סיפק את הפרטים סביב הארוע, אך אלו נחשפו לאחר מכן: כזכור, לפני כ-3 שנים פרצו בחורים לדירת ה’פני מנחם’ מגור, כאשר הם משליכים משם את חפציו של בנו, ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר. לאחר מכן הוחזרו מרבית החפצים, ובהם ספריו היקרים, אך חפצים רבים לא הושבו לבעליהם עד עתה.

בימים האחרונים מצא תושב אשדוד מציאה מעניינת: בבית הכנסת ‘קהל חסידים’ ישנם ספרים משומשים שהוצאו מהגניזה, והם נמכרים במחיר של 7 שקלים לספר. האיש דפדף בספרים ולפתע נדהם לגלות ספר ‘שיטה מקובצת’ הנושא את שמו וחותמתו של הרבי ה’פני מנחם’ מגור זצ”ל, כאשר מתחת לחתימת ה’פני מנחם’ מופיע הכיתוב: “קיבלתי מעזבון אבי מורי זצ”ל, שאול אלתר”. אם לא די בכך, הספר התגלה כמעוטר בהערות רבות של ה’פני מנחם’ זצ”ל ובעיקר של בנו ראש הישיבה.

המוצא, אחד מחסידי גור באשדוד, שהסיק כי הספר נגנב באותה פריצה ידועה כאשר מי שבזז את הספר לא הכיר בערכו והשליכו בגניזה, רכש את הספר ב-7 שקלים והוא שיגרו ביד אחד מתלמידי ראש הישיבה במטרה להשיבו לבעליו. ואכן, משנכנס האברך לראש הישיבה והספר בידו, אורו פניו.

להפתעתו, הבהיר ראש הישיבה כי בתקופה האחרונה, מאז הפריצה, מוחזרים אליו מידי פעם פריטים שנגנבו מחדרו, אם כי עד עתה הוא אינו יודע מה נגנב ומה לא. לגופו של דבר, תהה האם הוא רשאי לקחת את הספר לאחר שהתייאש ממנו…

הרב לב, שנחשף לסיפור, העלה את השאלה בקו הטלפוני כאשר הוא אינו מספק פרטים, וזאת במטרה לקבל את התייחסותו של ראש הישיבה. ואכן, ראש הישיבה הגיב, כדרכו, בפרוטרוט כאשר הוא נוגע בנושאים ההלכתיים השונים שהתעוררו בעקבות השבת הספר ויתר הספרים שנבזזו: האם אין בכך דין יאוש, והאם למשיב ישנו דין של ‘השבה’, כמו גם עצם השאלה האם הרוכש שרכש את הספר ב-7 שקלים לא הונה את המוכר שסביר להניח שאם היה מודע לערכו של הספר היה מוכרו ביותר מכך.

כמו יתר הנושאים העולים בקו הטלפוני של הקהילה – שלו, אגב, שותפים תלמידי חכמים רבים מכל שדרות הציבור, כולל גם דיינים נודעים – התפתח הדיון ההלכתי והסתעף לכיוונים רבים, בהם נטלו חלק תלמידי החכמים שהעלו את סברותיהם לכאן ולכאן. באחת ההודעות, נשמע ראש הישיבה מעיר: “מעניין שבמקרה זה על אף ש’עבירה גוררת עבירה’, אך כאן אנו עדים לכך שהעבירה גררה בעקבותיה מצווה של תלמוד תורה. יתכן שזה משום שאותו בוזז שגנב את הספרים חשב שהוא עושה מצווה…”