ברוך קרא: ועכשיו, לשגרת החג, זה הפך לחלק מהמסורת, עיסוק מסורתי בשאלה: ‘הכשרות בבתי החולים’, מה מותר ומה אסור לעשות בעניין הזה. יובל גנור, לשעבר שדרן ומנהל בתאגיד השידור הציבורי, וכיום מורה לאזרחות, שיתף בטויטר את חוויותיו מבית החולים ‘מאיר’ בעקבות אשפוז של אביו. יובל, אז אתה מגיע בחול המועד פסח יחד עם אביך…
יובל גנור: בעצם הוא מתאשפז יום לפני ערב החג, כלומר ביום ראשון, זה לא היה מתוכנן, נשארנו עד אתמול.
קרא: אנחנו רואים בשרשור שלך בטוויטר את השלטים הקוראים לציבור לא להכניס חמץ לבתי החולים.
גנור: כן, האמת שזה מבחינתי היה, אני זוכר ומכיר את כל ההיסטוריה של הסיפור הזה, זה היה הדבר שמותר לבית החולים לעשות – לבקש שלא להכניס חמץ, שלטים שאתה עובר לידם וממשיך, הכנסנו גם דברים שלא כשרים לפסח והבאנו מהבית.
קרא: אז עד כאן אתה חי בשלום עם הבקשה…
גנור: כן, קודם כל אני אדם שומר חוק וזאת הייתה הפסיקה של בג”צ עם החוק החדש וכל זה, אז כן.
קרא: ומשם אנחנו מתקדמים לשלב שאתה מגיע לאזור המקררים.
גנור: אני מגיע לאזור המקררים ושם כתוב שאוכל שהוא לא כשר לפסח ייזרק. אוכל שהוא חמץ. אז שם לא שמתי כלום, שמתי איזה ‘גיל’ כזה, לבן שאבא שלי אוכל.
קרא: אבל אנחנו מסתכלים על הצילומים שאתה שמת, כתוב שם ש’מטעמי בריאות ומטעמי כשרות’, יכול להיות שגם בשגרה אסור להכניס לשם אוכל מבושל.
גנור: אממ… לא יודע, אבל אני מניח שזה לא הבריאות, כי יש אוכל שהוא חמץ והוא גם בריא.
קרא: אוקי, מה שכתוב שם הוא שאוכל שיונח שם ייזרק, ואת זה אתה כבר פחות אהבת, אבל אז התחלת לחפש מיקרוגל…
גנור: כן, עכשיו, מה שמצחיק הוא שנתנו לו אוכל של בית החולים, שהוא מבחינתו התכוון לאכול אותו, הוא שותה את המרק, אבל המרק פושר. אמרתי לו: תן לי רגע, אמצא פה מיקרו ואחמם. היה לי ברור שעוד שניה אני חוזר. אני הולך לפינה של הקולר והכל ואין שם מיקרו.
קרא: ובדרך כלל, יש שם קולר?
גנור: אני מניח שיש… לא ראיתי, אבל לא היה. אז אמרתי לעצמי אלך לצד השני של המחלקה, אני הולך לשם, עוד מטבחון, גם שם יש מקרר, יש מיחם יש קפה, מיקרו אין. ושם כבר יש מעין חור שראיתי שמיועד למיקרו. כבר הבנתי מה קורה פה. אני הולך למקום השלישי, שם היה מיקרו אבל מכוסה, שאי אפשר לגשת אליו, כזה אטום, כאילו סגרו אותו בשביל החג. ואחר כך הלכתי למקום רביעי ולמקום חמישי, לדעתי היו איזה 4 או 5 פינות שברור שצריך שיהיה שם מיקרו.
קרא: קודם כל בוא נאמר שלהכשיר מיקרו זה דבר מאד מאד פשוט. זה להכניס כוס מים רותחים ואז להפעיל כמה דקות את המיקרו, זה לא דבר מסובך. אני מניח שמה שפוחדים שאנשים ישתמשו במיקרו אחרי שהם כבר הכניסו את החמץ לבית החולים יחממו את הדברים הלא כשרים שלהם וזה עלול להחטיא אנשים שומרי כשרות.
גנור: תסביר לי אתה, כאדם שומר כשרות, אתה היית מחמם במיקרו כזה או שיש להניח שהדתיים שנמצאים שם בבית החולים גם ככה לא יסמכו על המיקרו ולא יחממו בו…
קרא: אני אם היו אומרים לי שזה כשר לפסח הייתי מחמם אבל אתה יודע, פה אתה תלוי בציבור. אני מבין את התסכול, אבל מה לדעתך הפתרון?
גנור: נניח לשים חדר אחד שבו כן יש מיקרוגל שלא מבטיחים שהוא מוכשר ובכל המקומות האחרים להוציא את המיקרוגל, רק לתת את האפשרות הזו.
קרא: אוקי, אז עם איזה תחושות יצאת מהאשפוז?
גנור: זה כבר לא מפתיע אותי, כלומר זה היה ברור לי שהדברים האלו קורים. זה פשוט היה סתם מבאס, אתה יודע, הסתובבתי איזה כמה דקות עם המרק הזה כמו מטומטם, עם המרק הקר הזה שהחזרתי אותו בסוף לאבא שלי עוד יותר קר אז זה סתם היה מבאס, אז אמרתי לפחות נרוויח מזה ציוץ. האמת היא שזה מעצבן אנשים יותר ממה שחשבתי שזה מעצבן.
קרא: אז קודם כל אנחנו מאחלים בריאות לאבא שלך, הוא השתחרר כבר?
גנור: כן, כן, הוא בבית עכשיו.
קרא: אז אנחנו מאחלים בריאות ותמסור לו חג שמח.
לימור לבנת: ד”ש לעידית סילמן…
קרא: תסבירי…
לימור: חמץ, הממשלה הקודמת נפלה על זה…
קרא: אני אומר דבר כזה, יש לנו חרדית, ספי עובדיה שהמשפחה שלו מסורתית, לימור היא ביתרית כזו כמה היא יכולה כבר להיות חילונית?
לימור: לא, המשפחה מסורתית…
קרא: נלך לצ’יקו…מה הביג דיל?
צ’יקו מנשה: אני בדעת מיעוט בקרב חברי ובני משפחתי החילונים…
קרא: אה, בניתי עליך…
צ’יקו: אני מאלה שחושבים שלא יקרה שום דבר אם במשך כמה ימים נתאים את עצמנו למנהגי החג…
שרי רוט: צ’יקו אני גאה בך, אני רוצה לספר לכם שצ’יקו ואני עברנו את ‘גשר’, ורואים עליו. עברנו מסלול ביחד…
קרא: והשפעת עליו…
צ’יקו: הרעיון של יובל חברי, של מיקרו אחד למשל שיוכל לאפשר למי שלא שומר…
שרי: הבעיה היא עם הכלים של בית החולים, תחמם שם את הכלי עם המרק ואז תפסול אותו לפסח…
קרא: ספי הימרתי נכון שאתה…?
ספי: כן, אלף – אני שומר פסח…
קרא: ברור. לא, זה שאנחנו שומרים פסח זה כן, השאלה היא אם אנחנו לא פוגעים בזכות של ‘החילונים’…
ספי: זה לא אירוע שצריך להיכנס בכלל להגדרות של חקיקה, צריך להיות רצון טוב, ולא צריכה להיות התרסה.
שרי: צריך לכבד מגזר אחד את השני, גם אני את החילונים וגם הם אותי.
ספי: ואם למישהו נורא בוער ונורא דחוף ואולי זה עניין בריאותי אז אפשר גם להעלים עין.
שרי: ובית החולים לא היה צריך להגיש מרק קר לחולה…
קרא: אני חושב שכולנו מסכימים אבל בכל זאת אציק לך שרי, אבל נכון היה מלכתחילה לא להגיע לפסק דין של בג”ץ על הסיפור של החיפושים שהיו מיותרים.
רק ניתן את תגובת בית החולים מאיר: ‘במסגרת ההכשרה לפסח אכן הוצאו המיקרוגלים אך ישנם מיקרוגלים חלופיים אותם בית החולים מספק לכל מחלקה שמבקשת’. בקיצור, כולם שיכבדו אחד את השני, באמת באמת, לא כל דבר צריך להיות פה אייטם ועתירה לבג”צ. אמרנו את זה, אבל יובל זכותו להביע את מחאתו ואנחנו כמובן מכבדים אותו.