לחתור לפתרון השלם: בשביעי של פסח נחגוג את הנס הבלתי-נתפס

אנחנו חוגגים את חג הפסח אחרי כשבעה חודשים של מלחמה קשה, שבה איבדנו קרבנות יקרים. לאורך כל החודשים הללו אנחנו ממוקדים במאמצים להתמודדות עם האתגרים בכלים ארציים, רציונליים. מיטב המומחים הצבאיים והמדיניים מנסים למצוא את הדרכים הנכונות לנצח את אויבינו ולהבטיח את הביטחון בכל רחבי הארץ.

אבל בחג הפסח הננו נקראים להרים את העיניים אל מעבר למציאות הארצית והטבעית. חכמינו אומרים שבדרך הטבע אפילו עבד לא היה יכול לברוח ממצרים, על אחת כמה וכמה עם שלם. אבל כאן נכנס לתמונה המרכיב הניסי והאלוקי, ויצאנו ממצרים בניסים כבירים, ובשביעי של פסח נחגוג את הנס הבלתי-נתפס של קריעת ים סוף.

המצפה – קם ועושה

משנת החסידות מחלקת את הפסח לשני חלקים – הימים הראשונים של החג קשורים לגאולה ממצרים, ואילו שביעי של פסח קשור לגאולה השלמה. האמונה בגאולה היא יסוד מרכזי בדת ישראל. הציפייה לבוא המשיח שזורה בנשמת אפם של יהודים בכל הדורות. בחג האחרון של פסח אנו מתחברים עוד יותר לאמונה בגאולה העתידה.

האמירה ‘לחכות למשיח’ נתפסת לעיתים כביטוי לפסיביות ולהעדר עשייה. יש מי שבעיניהם ציפייה למשיח משמעותה ישיבה בחיבוק ידיים, בלי לעשות דבר, מתוך אמונה שמישהו יעשה בשבילם את העבודה ויפתור את כל הבעיות. מובן שזו תפיסה מעוּותת של מושגי הגאולה ושל תפקיד האדם במשימה זו של ביאת המשיח.

ישיבה בחיבוק ידיים היא ההפך הגמור מציפייה למשיח. מי שיושב באפס מעשה אינו מצפה באמת למשיח. הוא סתם אדם נטול מרץ ורוח עשייה. הציפייה למשיח היא כוח מניע. היא דוחפת את האדם לפעול ולעשות כדי לממש את הציפייה הזאת ולהחיש את התגשמותה.

אכן, האמונה במשיח מכניסה למערכת המושגים שלנו מרכיב רוחני, על-טבעי. אין היא מסתפקת בניתוח ארצי של המציאות ובמתן פתרונות אנושיים. היהודי המאמין יודע שמצפה לנו גאולה אלוקית, שהיא חלק מסדר עולמי חדש ומתיקון העולם כולו במלכות ה’.

להתחזק באמונה

הציפייה למשיח אינה סותרת את העשייה האנושית, ואת ההתמודדות עם אתגרים בכלים רציונליים. יהודי נדרש לפעול בדרכי הטבע.

אם יש בעיה רפואית – הולכים לרופא. כשיש בעיה כלכלית – פונים אל מומחה לפיננסים. כנגד אתגר ביטחוני צריך להצטייד בכלי הנשק המתאימים ולתת מענה הגנתי או התקפי כפי המתבקש.

אבל לצד כל אלה היהודי יודע שהגאולה האמיתית תבוא על-ידי מהלך אלוקי שמעל המערכות הארציות והאנושיות. זו הגאולה שהבטיחו לנו נביאינו, ושבעבורה היה כדאי לעבור את כל מסע הסבל והרדיפות שעבר העם היהודי. זה החזון המופלא של אחרית הימים, שהוא נשמת אפה של האמונה היהודית.

ואנחנו נדרשים לפעול כדי שהגאולה הזאת תבוא יום אחד קודם. לא דיי לצפות ולקוות, אלא עלינו לפעול כדי להיות ראויים לה. עלינו להתפלל לבואה.

נתחזק אפוא כולנו באמונת הגאולה, נגביר בליבנו את הציפייה לבואה, ונפעל להחשת בואו של משיח צדקנו בקרוב ממש.