אחרי מתקפת שמחת תורה רצינו להאמין שנרפאו המתחים הפנימיים וכולנו הפנמנו שעם אחד אנחנו, העומד מול אויב שאינו מבחין בין יהודי ליהודי.
למרבה הצער, יש המנסים ללבות מחדש את אש המחלוקת, להקצין את ההתבטאויות ולהבעיר את הרחובות. המוני העם מביטים בנעשֶה בתדהמה ובתסכול ושואלים מה אפשר לעשות.
בימים כאלה טוב לחזור אל נר האחדות שהניף הרבי מליובאוויטש בימים מתוחים לא פחות. הרבי החל את הנהגתו כאשר המתחים בין חלקי העם היו בשיאם. מטעני הכעס בין הציבורים היו גדולים ונפיצים. רבים חשבו שאין שום דרך לגשר על הפערים.
אבל הרבי הציע נקודת מבט שונה. לא להביט אל החיצוניות אלא אל הפנימיות. הדימוי החיצוני אכן יוצר פער שלכאורה קשה לאחותו. ההבדלים בתפיסות העולם ובאורחות החיים נדמים לתהום הפעורה בינינו. אבל אם נקלף את השכבות החיצוניות נגלה נקודה פנימית המחברת את כולנו.
אוצרות של טוב
עלינו להביט אל הנשמה שבכל יהודי. גם מי שחזותו החיצונית קשוחה ודוקרנית, הוא רך ועדין בתוך-תוכו. גם מי שבז לכל עניין של אמונה, מאמין בתוך ליבו. גם מי שנראֶה רע-מעללים, יש בו נשמה אלוקית, חלק א-לוה ממעל. הנקודה הפנימית הזאת היא האמת שלנו, לא המעטה החיצוני.
הגל העכור שהתפרץ עכשיו אינו משקף את מי שהננו באמת. הוא מופעל על-ידי גורמים מסוימים, והוא יחלוף, ובמהרה יתברר כי המאחד רב מהמפריד. אל לנו להיגרר אחר השיח המתלהם והבוטה. אנחנו עם אחד, שיש בו אוצרות של אהבה וטוב לב, נתינה ועזרה לזולת. היהלום הפנימי מתכסה לפעמים אבק, אבל מתחת לאבק מסתתר היהלום הבוהק.
אין פירוש הדבר שעלינו לוותר על עמדותינו. הרבי עמד על עקרונותיו ולא סטה מהם כמלוא נימה. ועם זה קיבל באהבה ובמאור פנים גם מי שהחזיקו בדעות מנוגדות לחלוטין לשלו. הוא הפריד בין דעותיו ומעשיו של האדם לבין האיש עצמו.
הרבי לימד אותנו להשתמש בשפה נקייה. לא רק להימנע ממילות גנאי, אלא אפילו להתרחק מביטויים בעלי משמעות שלילית. הרבי נהג לומר ‘הפך הברכה’, ‘הפך הטוב’, ‘הפך החיים’; כדי שלא לתת למילים שליליות שום מציאות, אפילו לא בדיבור.
יום זכאי
ביום שישי, י”א בניסן, נציין את היום שבו ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, לפני מאה ועשרים ושתיים שנה. זה יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום הודיה לקב”ה. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.
הבה נשאף לפתוח בחיינו דף חדש של אהבת ישראל, חיפוש מעלותיו של הזולת, מציאת המכנה המשותף המאחד אותנו. מתוך גישה זו נגיע הרבה יותר מהר לפתרונות בשאלות החשובות בחיינו, ונחגוג חירות אמיתית לא רק בפסח אלא כל השנה כולה.