אבל בעולם התורה: הגאון רבי אליהו ציון סופר זצ”ל, ראש ישיבת רכסים ומגדולי ראשי הישיבות הספרדיות, בעל ה’באר ציון’ נפטר היום (שני) בניו יורק בגיל 71, לאחר שהתמוטט בעת ביקור בארה”ב.
במוצאי חג פורים יצא ראש הישיבה לארה”ב לצורך חיזוק וביסוס הישיבה, שם מעד ואושפז .למגינת לב בני משפחתו ותלמידיו הרבים, מצבו הידרדר והבוקר השיב את נשמתו ליוצרה.
המנוח זצ”ל נולד בג’ חשוון תשי”ג לאביו רבי יצחק סופר ולאמו מרת שולמית ע”ה. הוא היה נינו של בעל ‘הכף החיים’ רבי יעקב חיים סופר זצ”ל ונינו של המקובל הרב יעקב מונסא זצ”ל מדמשק, שהיה מחכמי ומקובלי ירושלים.
בבחרותו למד בישיבת קול תורה ובישיבת חברון, שם התחבב על רבותיו ראשי הישיבה.
בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו מרת חדוה שמחה, לבית משפחת עובד. לאחר נישואיו למד בישיבת תפרח ובישיבת אהבת שלום.
בשנת תשל”ו נטל חלק בייסוד ישיבת בית בנימין בסטמפורד קונטיקט.
לאחר מכן דבק בדודו הגאון רבי יהודה צדקה זצ”ל, ראש ישיבת ‘פורת יוסף’ ובחכם בן ציון אבא שאול זצ”ל.
במהלך חייו חיבר כ-70 ספרים בנגלה ובנסתר. ספרו המרכזי על הש”ס הוא ‘באר ציון’, כשבנוסף חיבר את סדרת ‘שיעורי ציון’ על סדר המסכתות, כמו כן חיבר את סדרת הספרים ציון אליהו על ספרא דצניעותא וספרים רבים נוספים.
עסק גם בקבלה עם הרב יואל קלופט, הרב יצחק שלמה זילברמן והרב ישראל אליהו וינטרוב.
בעבר כיהן כדיין בבית הדין של הגר”נ קרליץ זצ”ל, ועשה שימוש אצל הגרי”ש אלישיב זצ”ל. חיבר את הספרים ‘שערי ציון’ ו’ציון במשפט’ בהם מפורטים פסקי דין. לאחר מכן כיהן כדיין בבית הדין אהבת שלום.
המנוח זצ”ל היה ממייסדי ישיבת ‘יקירי ירושלים’ וישיבת ‘באר יצחק’ טלז סטון, שם כיהן כר”מ, ועמד בראשות מספר כוללים וקהילות בירושלים ומודיעין עילית.
בשנת תשס”א ייסד את ישיבת רכסים, עמד בראשה והעמיד אלפי תלמידים.
בשנת 1990 היה מעורב בהקמת תנועת ‘מרביצי תורה’, אך לאחר שנים מספר פרש מהתנועה.
בחודש אייר תשפ”א אושפז בהדסה עין-כרם והיה בסכנת חיים, כשהוא מורדם ומונשם. בעצת הגר”ח קנייבסקי זצ”ל הוסיפו לו את השם “רפאל”, ומאז התאושש וחזר לאיתנו. בחודש אדר א’ ה’תשפ”ב עבר סדרת ניתוחים מורכבת ממנה התאושש תקופה ארוכה.
על מועד הגעת ארונו לארץ הקודש ומסע הלוויה תבוא הודעה.
יו”ר ש”ס אריה דרעי ספד: “קיבלתי בהלם ובצער רב את הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון הצדיק רבי אליהו ציון סופר זצוק”ל, ראש ישיבת רכסים, מגדולי ראשי הישיבות, אשר העמיד אלפי תלמידים והרביץ תורה במסירות נפש ממש, גאון בנגלה ובנסתר, עבד ה’ אמיתי ובעל ייסורים רבים שקיבלם באהבה.
“זכיתי להיות לו לעזר לצרכים רפואיים ולפני שבועיים ביקרתי אותו בבית החולים. כל גדולי הרופאים שהיו עמו עמדו נפעמים מול אורך הרוח ויישוב הדעת שלו. גדולה האבדה עד מאד לרבבות תלמידיו ולעולם התורה כולו”.