לואיס הר, ששוחרר משבי חמאס במבצע הירואי של צה”ל על הדירה בה הוחזק ברפיח, סיפר בריאיון לעיתון ‘דיילי מייל’ הבריטי – שפורסם ב’כאן חדשות’ – על הרגעים בהם נחטף ועל התקופה הארוכה בשבי בעזה, שם היה עם ארבעה מבני משפחתו.
הר סיפר כי בשבי חווה לוחמה פסיכולוגית מתמדת. “הם אמרו שלא כדאי לנו לצאת החוצה, שייהרגו אותנו, וסיפרו לנו על כל כישלון של צה”ל ועל כל החיילים שנהרגו.
“הם אמרו שקיבוץ ניר יצחק הושמד ושאין לנו לאן לחזור, הורו לנו לדבר בלחש כדי שמל”טים לא ישמעו אותנו, אחרת יעבירו את המידע לנתניהו שישלח מטוסים להפציץ אותנו, כי הוא לא רוצה עסקה”.
הר הדגיש, כי החוטפים “חזרו מדי יום על כך שבישראל רוצים להרוג אותם, בסוף זה נכנס לך לראש”.
הוא גולל כיצד ביום החטיפה המחבלים פרצו לבתים, בזזו מכל עבר כשגופות מונחות ברחבי הקיבוץ. “זה היה כמו סרט. הם לא התחשבו בנו כלל והתייחסו אלינו כאילו אנחנו כלבים ולא בני אדם”.
כשהגיעו לעזה, נתקלו בהמון חוגג שניסה לבצע בהם לינץ’, ואחרי נסיעה הגיעו לבניין קטן בעזה, שם פתחו להם החוטפים שער למנהרה שהייתה מלאה במחבלים.
הר סיפר כי במשך שלוש שעות הלכו חמשת בני המשפחה ברשת המנהרות כשהם יחפים ואף זחלו על ברכיהם, כשהמחבלים מנווטים באמצעות פתקים שהיו ברשותם.
“היה חושך מוחלט. לא היה אוויר, זה הרגיש כאילו לעולם לא נצא משם”.
בשלב מסוים הגיעה למקום קבוצת מחבלים נוספת שהחלה לצעוק לעברם”יהודים, יהודים” והר השיב בצעקות: “ארגנטינה, מסי, מסי”.
לבסוף עלו החטופים שוב אל פני הקרקע, ולאחר יומיים הועברו לדירה אחרת.
הר סיפר כי בני המשפחה המציאו כינויים בספרדית לחוטפים, כדי שלא יבינו על מי הם מדברים.
לדבריו, אחד המחבלים הביע עניין במיאה בת ה-17 ואמר שהוא רווק ורוצה להתחתן איתה. הר אמר לו להפסיק – ובתגובה אמר לו השומר: “יש לנו כאן זאב”. לאחר מכן חזר המחבל לחדר כשבידו סכין גדולה, ושיחק איתה כדי להפחיד את המשפחה.