מחפשי תיקון ומלבי אש: כשהסוג השני משתלט יותר ויותר על השיח

אמר אחד מגדולי הדורות הקודמים: מה ההבדל בין בעל הבית הרודף אחרי העכבר לבין החתול המזנק על העכבר? לכאורה שניהם עושים אותו דבר – מנסים לתפוס את העכבר.

אבל יש הבדל תהומי ביניהם: בעל הבית רוצה שלא יהיו עכברים בבית, ואילו החתול מעוניין בעכברים רבים ככל האפשר, כדי שיוכל לרדוף אחריהם.

הבדל דומה קיים בין כמה וכמה גורמים המצביעים על עיוותים ומחדלים ועל דברים הדורשים תיקון. יש החפצים באמת ובתמים להביא מרפא לשבר ופתרון לבעיה, ויש הנוהגים כחתול השש ושמח על ה’עכבר’ שנפל לכפותיו.

הסוג השני אינו מעוניין באמת בפתרון הבעיה, כי אז יישמט מידיו דגל חשוב שעליו אפשר לעשות הון פוליטי.

מה קרה במלחמה

קל לראות מי משתייך לקבוצה הראשונה ומי לשנייה. הראשונים נכנסים לעובי הקורה, מנסים ללמוד את הסוגיה לכל היבטיה, אינם מטיחים האשמות כוללניות, ובוודאי אינם משתמשים בביטויים המלבים שנאה ועוינות. הגורמים האחרים עושים בדיוק את ההפך, כי התיקון והפתרון אינם מעניינים אותם באמת אלא היכולת לצבור נקודות במעגלי התמיכה שלהם.

למרבה הצער הסוג השני משתלט יותר ויותר על השיח אצלנו. הכול נעשה בוטה, פוליטי, מוטה אינטרסים, משרת אג’נדות. עורכים סקרים, בודקים מה מגבש יותר את המחנה מול היריב, מה מלבה יותר שנאה, מה נקלט יותר בדעת הקהל הפופוליסטית. ברור ששום תיקון ובניין אינו יכול לצמוח משיח כזה.

ראו מה קרה לחיילי המילואים במהלך המלחמה. אנשים ממחנות פוליטיים ותודעתיים מגוּונים ומנוגדים מצאו את עצמם באותו טנק או נגמ”ש ובאותו אוהל. הם החלו לדבר זה עם זה, ופתאום התברר שאין כאן בני אור מול בני חושך, טובים מול רעים. לכל אחד יש הדברים הכואבים לו והחרדות הממלאות את ליבו.

פתאום החל האחד להיות קשוב לכאביו של הזולת, לעולם ערכיו, לחזון שלו על דמות החברה הרצויה בישראל. התברר שברוב הדברים אין הפער גדול כל-כך, והמשותף רב על המפריד. כולנו יהודים, ארץ ישראל יקרה לכולנו, המסורת חשובה לנו, וכולנו רוצים לחיות במדינה משגשגת ובטוחה.

הציניות שקופה

ברחבי הארץ מתקיימים מפגשים בין קבוצות בחברה הישראלית, לליבון סוגיות השנויות במחלוקת. השיח שם שונה לחלוטין מהוויכוחים העקרים בכלי התקשורת ובזירה הפוליטית. אנשים באים עם רצון להקשיב ולהבין, למצוא פתרונות, לגשר על פערים, וכאשר זו נקודת המוצא – מצליחים להתקרב ולהתחבר.

קשה לראות איך אפשר לשנות את כללי המשחק בזירה הפוליטית והתקשורתית. שם יוסיפו לחפש את ההקצנה, להפוך כל גפרור לתבערה, להוציא דברים מהקשרם ולחבוט איש ברעהו. ואולי אם הציבור יחדל לשתף פעולה עם התנהגות זו, ויבהיר שהוא מבין היטב את הציניות המנחה את המהלכים – ישתנה משהו גם שם.

נוכחנו בחודשים האחרונים כמה חיונית האחדות לעצם קיומנו. הבה נטפח אותה ונשמר אותה, ויחד ננצח.