צונאמי: צוריאל שרון מ’דיירקט’ על מאחורי הקלעים של הקמפיינים

“אז במה אתה מבין, אבא?” שאל אותי עמית יום אחד אחרי עוד שאלת טריוויה שלא היה לי מושג מה לענות עליה. האמת שלא ידעתי מה להשיב לו. יש לי נטייה להחזיק מעצמי לפעמים אהבל מוחלט. “נראה לי שאבא מבין באנשים” יצא לי איכשהוא.

את היכולת להשפיע על החלטות של אנשים במסות גדולות סיימנו שלשום בתוצאה 5:2. התקפי כמו שאני אוהב. זה בסדר לחטוף 2 רק אם אתה יודע לתת בחזרה חמישייה בראש. אין דרך להסביר למי שלא בחר במקצוע הדפוק הזה את פעימות הלב כשסופרים את הקולות, את ההנאה שהיא מייצרת לכל כך הרבה מעגלים בחגיגות הניצחון, את מועקת הלב שהולכת איתך לבד בהפסדים, ואת ההבנה שאנחנו לא קבלנים של הצלחות.

כל מי שמספר לכם אחרת – פשוט משקר.

כמעט 48 שעות אחרי, משתף אתכם על מאחורי הקלעים של הקמפיינים הארוכים בהיסטוריה שסיימנו שלשום.

אז מה הסיפור המרכזי מאחורי כל קמפיין? מה לקחתי איתי מכל אחד ולמה בחרתי לסיים דווקא עם התמונה הזו? יצא לי הפוסט הכי ארוך שכתבתי לדעתי, אבל הוא זורם.

•

• נתחיל עם ישראל גנץ במטה בנימין, מועצה שמשתרעת על שטח עצום. חתיכת סיפור לנהל קמפיין באופרציה כזו. גנץ הגיע אלינו אחרי סוג של טראומה מבחירות 2018. אז זה נגמר בניצחון על חודם של עשרות קולות. הפעם זה נגמר מהר מהצפוי. עוד לא הספקנו לחמם מנועים על אמת, אבל זה כבר הספיק לשני המתמודדים מולנו להודיע על פרישה. גנץ נשאר לבדו ובעצם ניצח את הבחירות כבר בספטמבר. תכל’ס, חלומו של כל פוליטיקאי, וכן, גם של כל קמפיינר. הלאה.

• אילת. כן, זה קצת מוזר לנהל קמפיין בעיר שמזוהה כל כך עם חול, ים וחופשת הכל כלול. אתה פוגש את החופש – אבל רק מהצד, וגם זה לשעות ספורות בכל ביקור. לאילת יש את הקצב שלה והקמפיין התאים את עצמו לשער הדרומי של ישראל. בניגוד לקמפיין הראשון שניהלנו שם בבחירות המיוחדות לפני כשנתיים, הפעם זה היה קמפיין קליל יחסית, עם אלי לנקרי, ראש העיר הכי צנוע ונחבא אל הכלים שפגשנו, מול מתמודד סדרתי שמסתער על כל תפקיד שזז חוץ מוועד הבית.

היה כיף, קליל ונגמר לפי התחזיות. בכלל, תמיד טוב לדעת שיש לך חברים טובים בעיר הזו. לך תדע.

• אשדוד. העיר השישית בגודלה בישראל. בבחירות 2018 הנשמה יצאה לנו על ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי, הפוליטיקאי הכי מנומס שיש ועם קלאס שיש רק באשדוד. בניגוד לכל ההערכות, דווקא הפעם זה הלך מדויק יותר ובדיוק לפי הספר, למרות איום משמעותי שעמד על העיר הזו בתחילת המרוץ בדמותו של ברק סרי (סרי סרי, לא לסרי!), מתמודד שהיה לו כמעט הכל: פטרון פוליטי ענק (אריה דרעי), תקציבי עתק לקמפיין (לא משנה מאיפה), לוק אשדודי אסלי, זמן מסך שוטף בערוץ 12 ורוחו המלטפת של העיתונאי הכי מוכר בישראל שעדכן בערך על כל משהו של האיש.

שני דברים לא היו שם: קמפיין ואמת. כבר ביולי-אוגוסט הבנתי שמהבלון החם הזה לא הולך לצאת כלום. זה נגמר בתבוסה מוחצת. השבוע סרי פרש גם מהחברות שלו במועצה וחזר לעשות את מה שהוא הכי טוב בו: לפרשן באולפנים.

• לקמפיין של שלמה נאמן בגוש עציון נכנסנו בתנאים קשים במיוחד, עם שילוב קטלני שמוצאים רק במגזר: סוס עבודה שהיה ספון בלשכה 24/6, הטיס את הגוש באוויר בכל המדדים, אבל פחות עסק ביח”צ ובפוליטיקה בכל השנים האלה. נכון, זה נשמע נפלא ואוטופי וחלומו של כל תושב, אבל לאיש ציבור זה עלול להיות הרסני, ובעיקר כשזה פוגש את הנאיביות החולמנית של המגזר.

“לאנשים החושבים” בגוש, שמבינים בכל כך הרבה תחומים בחיים חוץ מהבנה בסיסית בפוליטיקה ובאנשים, לא הייתה ביקורת אמיתית על נאמן, אבל הצורך הנפשי ללכת שבי אחר כוכב תורן, רק כי הוא מדבר ונראה קצת יותר מגניב, הספיק להם בשביל להחליף את נאמן אחרי קדנציה וחצי בלבד. זה היה אחד הקמפיינים הכי יפים שלנו ובעיניי הגוש החמיץ את נאמן בענק. ימים יגידו אם אני טועה. מעבר להכל, שלמה נאמן הוא איש עם תעצומות נפש שלא האשים בהפסד אף אחד חוץ מאת עצמו. מנהיג.

• בית שמש. זירת מלחמה של ממש. הקמפיין שנקרענו עליו יותר מכולם ומכל בחינה אפשרית. פגשנו שם את ד”ר עליזה בלוך, ראש עיר לביאה שאין דברים כאלה. בכלל, זה היה הקמפיין הרביעי שלנו עם מועמדת אישה (אחרי מרים פיירברג בנתניה, לין קפלן בתל מונד ואניטה יצחק במרום הגליל) והלוואי ויהיו יותר ויותר נשים בזירה הזו.

במקרה של בלוך זה התעצם עוד יותר: אישה אחת לבד – מול האכזריות של הפוליטיקה הגברית המקומית והחרדית שחשבתי שכבר לא פוגשים היום. טעיתי. זה הסתיים בסיבוב שני ועם תוצאה מרשימה של 42% תמיכה, אבל כל זה לא הספיק מול הצונאמי שעמדנו מולו. בית שמש כבר ידעה ראש עיר חרדי בעבר, אך הפעם נדמה שאת הגלגל לא ניתן יהיה להחזיר. העיר הזו הולכת בכיוון מאוד ברור ובדרך להפוך לעיר החרדית הגדולה בישראל בעשור הקרוב.

• לנס ציונה של שמואל בוקסר הגענו הפעם רק בסיבוב השני. נכון, ניהלנו את הקמפיין שלו בבחירות 2018 שהסתיים בניצחון מוחץ, זה שהגיע לכל בית במדינה בגלל אותה כתבה מפורסמת (הצייד מאפריקה), אבל כל זה לא עמד לזכותנו כעת. למה? שאלה טובה.

נס ציונה היא עיר מהממת, ברשימה הפותחת של הערים האיכותיות שיש בישראל. בוקסר עצמו הוא תותח אמיתי שעשה דבר או שניים בחייו ובנאדם עם לב ענק. דבר אחד מעיב על העיר הזו: עוצמות הטרלול של חלק לא מבוטל מהתושבים שלה. כאלה שיש להם הכל – אבל כנראה שאין להם כלום. אין הסבר אחר מדוע לא לקחת את הקמפיינרים הכי טובים שהיו לך רק בגלל שקוראים להם שלמה פילבר וצוריאל שרון.

אבל לאלוהים מסתבר יש תוכניות משלו. בוקסר לא חצה את רף ה-40% בסיבוב הראשון והכניס את העיר להלם טוטאלי. ייאמר לזכותו שהוא ידע להרים טלפון פחות מיממה לאחר התוצאות ולקרוא לנו להגיע ולהציל את העיר מעצמה. התייצבנו למרות המשקעים. זה נגמר שלשום בתבוסה מוחצת והבהיר לכל הפוליטיקאים דרג ג’ בעיר הזו שהאריה המבוגר עוד שואג.

יותר מהכל, את בוקסר והסביבה שלו זה לימד לקח פשוט אבל חשוב: כשאתם מחפשים איש מקצוע, כל איש מקצוע, לא רלוונטי מה העמדות הפרטיות שלו ואיזה פתק הוא מכניס לקלפי. פשוט לא.

• את יאיר מעיין בערד שמרתי לסוף. “אם אתם מנצחים בערד – אתם גאונים”, זרק לי חבר שמבין דבר או שניים בקמפיינים. לא סתם האירוע הזה זכה להד תקשורתי נרחב ברמה הארצית. מדובר במגה פרויקט שאנחנו יושבים עליו כבר יותר משנתיים.

מומו חושב שצריך כתבה מיוחדת על מה שעשינו שם. נראה.

מעולם לא ביקרתי בערד עד לקמפיין הזה. הזמן עצר מלכת בעיר העצובה הזו שכאילו נתקעה אי שם בשנות ה-70. היה לי ברור שאני לא מסיים כאן בלי ניצחון, ולו רק בשביל האנשים שפגשתי שם. יאיר מעיין, בולדוזר על ואדם עם תודעת שליחות ציונית אמיתית, גויס למשימה מאפס, עבר להתגורר בעיר, חטף קיתונות של אש ותמרות עשן כמו שרק בשמאל יודעים לתת, הספיק לתת למדינה 4 חודשי מילואים כסגן אלוף, ושרד הכל כדי לנצח.

מעיין נכנס לעיר שהייתה “פנינת הנגב” והדרדרה בהליך של שנים לתחתית דירוג הערים בכל המדדים. למרות הניצחון, אני חושב שהתושבים בערד עוד לא מבינים באמת איזו מתנה הם קיבלו רגע לפני שהעיר הזו קורסת סופית.

ועוד מילה על ערד: אני רחוק מאוד מהעולם החרדי ויש לי איתם חשבון על כל כך הרבה דברים. אבל בערד זכיתי להכיר את העוצמות של חסידות גור, אימפריה של ממש. מדהים לראות את ההיררכיה הארגונית של החסידות הזו, כזו שיודעת לתת עבודה ברגע האמת. בכל קמפיין אתה זקוק לדיסקרטיות ולמשמעת ברזל. גור שדרגו את זה איתנו לרמת אומנות. בעיר כמו ערד, מדובר היה בצורך קריטי.

בתמונה: ליל הבחירות בחדר קטן ומאולתר של חסידי גור בעיר. החלטתי לסיים את תקופת הבחירות דווקא שם במדבר, מוקף בחום של אנשים שרחוקים מהיום יום שלי כל כך, אבל ליבי יצא על הסבל שהם חוו במשך כמעט עשור. ישבנו שם בחדר הצפוף מול המסך עד ספירת אחרוני הקולות. ב-3 בלילה הרמנו כוסית לחיים, דחפו לי לרכב עוגה בקרטון, לקחתי סיגריה אחרונה וחתכתי הביתה למודיעין. סוף.