מדוע כוחות צה”ל מדשדשים ברצועת עזה? • הנה כמה מהסיבות

רבים חשים את השינוי הגדול בפעילות צה”ל בעזה. תושבי ‘העוטף’ מרגישים היטב כיצד עוצמות ההפצצות הולכות ופוחתות, אחרים מבחינים בתדירות המתמעטת של מטוסי הקרב. גם כמות החללים הי”ד הנופלים בעזה בתקופה האחרונה מעידה על לחימה בעצימות פחותה.
.
אם נרצה לדייק, ניתן לומר בקול ברור: כרגע צה”ל די מדשדש בעזה.

זה לא אומר שאין לחימה עצימה בנקודות שונות ברצועה, אך ברמה המערכתית עוצמות הלחימה והיקפיה אינן מתקרבות לעוצמות שהורגלנו אליהם בתחילת המלחמה.

יש לכך כמה סיבות, הנה חלק מהם:

– סדרי כוחות מוגבלים:

בעקבות חודש הטרור, המכונה בפי הפלסטינים חודש הרמדאן, ובשל האיומים שהתקבלו במערכת הביטחון, ובפרט על גזרת יו”ש, בצה”ל קיבלו החלטה לתגבר את הכוחות בגזרה המתוחה. וכשיש בגזרת יו”ש סדרי כוחות יותר מאשר בעזה, ברור לכולם שלא ניתן לנהל מערכה עוצמתית גם ברצועה וגם ביו”ש.

– כמה שפחות תמונות קשות בחודש הרמדאן:

לאורך השנים, בתקופת הרמדאן ממשלות ישראל חילקו לפלסטינים מתנות ותופינים. גם השנה הקונספציה לא השתנתה. מלבד שחרור אסירים ביטחוניים הוחלט במערכת הביטחון להוריד את הלהבות גם בעזה. לטענת גורמי ביטחון, תמונות של ילדים עקורים והרוגים בעזה בימי הרמדאן רק יגבירו את הטרור ויתסיסו את דעת הקהל העולמית.

– חוסר הסכמות מול האמריקנים:

זה כבר לא סוד שהממשל האמריקני אינו מעוניין בתמרון קרקעי ישראלי ברפיח, אחד המעוזים הקשים והאחרונים של חמאס. מבחינת האמריקנים ניתן להכריז כבר כעת על סיום התמרון. למזלנו, מערכת הביטחון הישראלית וראש הממשלה אינם מוכנים לשמוע על כך. קשה לראות את ישראל יוצאת לתמרון ברפיח, ללא שום תאום והסכמה מול האמריקנים. אך כרגע, אין הסכמה.

– שינוע כל האוכלוסיה שנמצאת ברפיח:

במערכת הביטחון מבינים שלא ניתן להתחיל בתמרון ברפיח, מבלי לפנות את כל האזרחים העזתים שהיגרו לשם מצפון הרצועה ומרכזה. כדי לפנות מעל מיליון עזתים שיושבים על גבול ישראל-מצרים צריך להחליט לאן ומתי לפנותם. כרגע מעדיפים בצה”ל לסיים את התמרון בחאן יונס, לפני שיטפלו בגדודי הטרור שנותרו ברפיח.

•

הדשדוש הנוכחי רע מאוד לכוחותינו. בינתיים בצד השני לא יושבים בחיבוק ידיים. מבחינת המחבלים, כל יום שעובר הוא עוד זמן יקר כדי להטמין מטענים ולהתכונן קראת הלוחמים שיגיעו לתמרן. גם במערכת הביטחון מודעים לכך, אך עדיין מכל הסיבות שנימנו – ועוד כמה סיבות – הם מעדיפים לדחות את התמרון הגדול ברפיח ולהתנחם בכך ש”דיה לצרה בשעתה”.

אבל, בואו נירגע. התמרון ברפיח בוא יבוא, וכפי שאמר לי השבוע גורם ביטחוני בכיר: “זאת לא שאלה של אם אלא של מתי ואיך”.

בישראל מעריכים שככל שהימים יתקדמו, יצליחו להבהיר לנשיא האמריקני את החובה בתמרון, אך בעיקר נראה שככל שהלהבות בגזרת יו”ש ישארו על אש נמוכה, כך האש ברפיח תלך ותגבר.