רביב דרוקר: אחרי ההפסד בבחירות מגע הקסם של יאיר לפיד התפוגג. כמו איזה גיבור טראגי במיתולוגיה יוונית. הוא עשה איזה חצי שנה סבירה פלוס כראש ממשלה ובמקום ליהנות מפרמיית ראש ממשלה לשעבר הוא החל לרדת בסקרים.
אחרי המלחמה, זה כבר הפך לצלילה מביכה. במצוקתו, הוא חזר לקלף האנטי חרדי. “לגייס אותם”… “לא לתת להם כסף”. אתם יודעים מה? בוא ניתן לו את זה שהוא חושב ככה, אני מוכן אפילו לקבל שהשבעה באוקטובר מצדיק את הזגזוגים בעמדה שלו בנושא הזה.
אבל מה לעשות, זה חסרונו של הפוליטיקאי הוותיק. הזיכרונות מקשים עליך לקנות ממנו סחורה חדשה. כמו הזיכרון ההוא, מהרגע שלפיד וחבריו עמדו להעביר חוק, שכולו פטור מגיוס, ורק בדרך נס זה לא קרה (הצעת חוק שירות בטחון, ע’ידא רינאוי זועבי… הצביעה נגד. ממשלת השינוי לפיד-בנט. החרדים, צהלו).
דרוקר: שרי רוט, תראי את, אני לא רוצה לקרוא להם ‘החברים שלך’, הפוליטיקאים החרדים… זאת השמחה המטומטמת ביותר שנראתה במדינת ישראל.
שרי: היום הם היו משלמים שהחוק הזה יחזור…