רפי רשף: ברקע, חוק הפטור לגיוס חרדים – שיחה עם שרי רוט, עיתונאית חרדית שהגיעה להשבעה בכותל של בן משפחה קרוב, הוא משרת בנחל החרדי, היא הגיעה למסקנה שצה”ל הוא לא מקום שמתאים לחרדים… אני מבין שזה ציטוט שלך, פשוט “הצטמררת”…
דבר ראשון בקלפי: מה תעשו אם תהיה אזעקה כשאתם בוחרים?
שרי רוט: תשמע, באתי כמובן לפרגן לבן המשפחה ועם כל הלב, אתה יודע, אבל גם באתי לאסוף תובנות כעיתונאית. שנים סיפרו לי שהצבא עושה מאמצים להתאים את עצמו לחייל החרדי וכל מה שצריך זה – שהחרדי יסכים להתגייס. ואז אני רואה חייל חרדי שהתגייס לגדוד החרדי ‘נצח יהודה’, ואני מסתכלת על כל החרדים מסביב, אני באמת מסתובבת בעולם הפתוח, אז זה פחות זעזע אותי אישית, לעצמי, אבל אני מסתכלת על כל ההורים החרדים…
רפי: מה צמרר אותך? פשוט שאני אבין…
שרי: אתה יודע מה? אני אפילו לא יודעת באיזה מילים להסביר את זה לאדם שעומד מבחוץ, והוא לא חי בקהילה החרדית – מה חרדי מצפה כשהוא בא לאירוע חרדי. עכשיו, להסביר לך את זה בפירוט זה מאד קשה, זה להתאים את האירוע כך שבן אדם חרדי, עם זקן, מגיע, שהוא ירגיש שם בבית. עכשיו, זה מורכב מכל מיני דברים קטנים.
רפי: ובכל זאת תעשי מאמץ לתקשר עם חילוני ולהביא דוגמאות.
שרי: כן, אני מנסה להסביר לך. אני עומדת מול אבני הכותל הקדושות, רואה אירוע מעורב, לא רק מעורב אלא צפוף-מעורב, זאת אומרת שהחרדי המזוקן שעמד לידי, בן משפחה נוסף, ממש כל שניה גברת דוחפת אותו, זה לא נעים, זה לא מקובל במגזר, זה אפילו אסור… שירת נשים לא היתה שם, אני חייבת לומר לזכותם, אבל היתה מוזיקה, אני ציפיתי שאני מגיעה לשם, שתהיה איזושהי מחיצה באמצע, מינימום במקום מול אבני הכותל, ציפיתי לאיזה שהן מנגינות עם לחלוחית חסידית… אפילו ארץ ישראלי אבל עם לחלוחית חסידית.
רפי: איזה שירים היו שם? איפה הבעיה אני לא מבין…
שרי: לא שירים לא טובים, אבל חרדי שמגיע מצפה למשהו אחר. אני אפילו לא זוכרת את שם השיר שנוגן שם.
רפי: מה, בעצם, צמרר אותך?
שרי: לא היה שם משהו, לא חילקו שם קותלי חזיר אם זה מה שאתה מתכוון לומר. ממש לא. ועדיין.
רפי: לא, אבל את אומרת שגם בטקס מחוץ לכותל, ובטח כשמדובר על השבעה של חרדים, נצח יהודה, להקפיד על הפרדה. וגם מוזיקה ישראלית, שאת לא רוצה לומר איזה…
שרי: לא, אין לי בעיה לומר לך אילו הייתי זוכרת. לי זה לא הפריע, אני שוב אומרת, אבל אני מסתכלת על ההורים החרדים ששלחו את הילדים שלהם וסמכו על ‘נצח יהודה’ וקיבלו אירוע שהוא לא בצביון שלהם. עכשיו, מה הם חושבים לעצמם?
רפי: את מדברת מהרהורי ליבך או שזה משהו ששמעת?
שרי: לא, הורים אומרים לי: ‘זה מה ששמעתי וראיתי בטקס, עכשיו, מה אני יודע מה קורה ביחידה?’
רפי: מה המוסר השכל בעצם, ממה שאת מתארת כאן בכאב?
שרי: אני חושבת שאחרי השביעי לאוקטובר החברה כולה צריכה להתכנס עם הבנות של אחד לקראת השני. הצבא מצידו – עוד צעד אחד קדימה לטובת החרדים. לחרדים, שכבר רוצים לשלוח ילד, תנו להם שיהיה מתאים לאורח החיים שלהם, כמו שהם רגילים מהבית. אל תתחילו לריב איתם, ואני רואה אנשים בטוקבקים ‘אז מה קרה? לא העמידו אתכם בהפרדה’. לא קרה, זה פשוט לא מנגן את התשדיר שאתה רוצה שינגן לחרדים.