נתן סימנים באבדה: אדם קיבל את התוכי שאבד לו בחזרה לאחר שהתוכי חיקה את קולו והוכיח כי הוא שייך לו.
לעלאן לזרוס הבריטי היה תוכי אפריקאי אפור נוצות אותו גידל כבר מהיותו גוזל קטן. שמו של התוכי היה זורבה. באחד הימים ניקה לזרוס את הכלוב וזורבה פרח מבעד לפתח ונעלם.
לזרוס ההמום פתח בחיפושים אחרי התוכי היקר וגייס לערתו גם את המשטרה ואת מכבי האש. אחרי הכל, שוויו של התוכי זורבה עלה על 2000 אירו. בינתיים סבל גם התוכי לאחר שהותקף על ידי עורב אכזרי, ונלכד על ידי אלמונים שהסירו מרגלו את הטבעת עליה חקוק היה שמו של לזרוס.
התוכי היקר נמכר לבעל מסעדה תורכי ושם זיהה אותו במקרה חבר של לזרוס. הוא דרש את התוכי בחזרה, אך התורכי באופן טבעי התנגד. הסקוטלנד-יארד שהוזעק למקום נטל את התוכי לתחנה וביקש מלזרוס שהוזעק לתחנה להוכיח כי התוכי אכן שלו.
לזרוס תיאר את צבע נוצותיו של התוכי, אך השוטרים הסבירו לו שתוכים אפורים אינם דבר נדיר. לזרוס נכנס לחדר בו שהה התוכי וניסה לחשוב על כך דרך בה יוכל לשכנע את השוטרים כי זוהי אכן הציפור שלו. לאחר דקות ארוכות בהם שהה בתחנת המשטרה והגיע כמעט לידי ייאוש, צלצל במקרה מכשיר הנייד שבכיסו.
הוא הרים את המכשיר ותכנן לומר ‘הלו’ ‘הלו’ אל תוך הפומית, אך אז הקדים אותו התוכי ואמר ‘הלו’ הלו’ בקול זהה להפליא לקולו של לזרוס. השוטרים המומים שמעו ממנו את המילה ‘הלו’, חייגו אליו שוב, והתוכי שזיהה את צליל הטלפון של בעליו, חיקה את אמירת ‘ההלו’ שלו שוב בדיוק מושלם. התאמת הקול הספיקה לשוטרים והם השיבו ללזרוס את התוכי היקר שלו.
לזרוס המאושר סיפר לאתר דיילי אקספרס כי זורבה שולט במלמעלה מ-1000 מילים, וכעת לאחר השהות אצל המסעדן התורכי, הוא גם מתבטא מעט בתורכית “אני כל כך מאושר שהוא חזר הביתה, הוא כמו ילד בשבילי”.