שלום, שמי רס”ר צבי לוי, וביום שישי האחרון נרצח האחיין שלי, ישי גרטנר הי”ד, בפיגוע בצומת ראם.
כזה עוד לא היה: התוכנית של שמואל גרינברג בבית שמש נחשפת
בדיוק הגעתי הביתה מהבסיס, גיסי צלצל אליי ואמר שהתקשרו אליו הרגע מהמשטרה כי הבן שלו ישי היה מעורב בפיגוע.
הם לא הסכימו לתת לו פרטים נוספים וביקשו שיגיע למיון ב’קפלן’.
תוך שתי דקות גיסי ואני היינו בדרך. המשפחה לא ידעה כלום. פתחתי טלפון וראיתי ברשתות פרטים מדויקים על הבחור שנרצח. מייד הבנתי. זה האחיין שלי, ישי.
תוך כדי נסיעה אפילו ראיתי בזווית העין את התמונה שלו, שמצורפת כאן. התחלתי לקבל המון טלפונים, ואני לא עונה ולא עונה, אבל גיסי לא מטומטם.
הוא לקח את הטלפון שלי וראה את הגרוע מכל.
אני לא צריך להסביר לכם את הסיטואציה… כל אחד מוזמן לחשוב איך הוא מונע רגעים כאלה, לא מעביר ולא משרשר, מתרחק מהם כמה שיותר.
כתבתי את כל זה גם כדי לפרוק את העניין, אבל גם כדי לומר שאני גאה להיות חלק מגדוד המאנ”ח (מרכז איסוף נתוני חללים) המטכל”י, שפועל בצורה חסרת תקדים למען כבוד המת, לא מוציא שום בדל מידע ושומר על צנעת הפרט לפני ואחרי הטיפול.
הביטוי ‘הותר לפרסום’ מגיע רק אחרי שהמשפחה מקבלת את הבשורה הקשה בצורה מכובדת. לא ככה.
יישר כח לחברים שלי. שיהיו הדברים לעילוי נשמת האחיין שלי. שהמקום ינחם את המשפחה הכואבת שלנו. בשורות טובות.