היהדות קובעת גבולות: יש מחיר מופקע להצלת שבוי מידי שוביו?

הלב נשבר לנוכח הטרגדיה הנוראה של החטופים. אם לא דיי בסבל הבלתי-נתפס של החטופים עצמם, העוברים יום-יום גיהינום של ממש במנהרות הטרור, ובייסורי הנפש של המשפחות, הנקרעות מדאגה ומתסכול, התפתחה בעת האחרונה מתיחות מיותרת עם חלקים גדולים בציבור, שאינם מסכימים לדרכי המחאה של המשפחות.

ראשית חייבים להבהיר, שגם אם אין מקבלים את דרישותיהן של המשפחות ואין תומכים בכל מהלך שלהן, חייבים להבין את מצוקתן הנוראה ולנהוג כלפיהן ברגישות המרבית.

זה סיוט מתמשך שכבר נמשך יותר מארבעה חודשים, הגורם לכל דקה להרגיש כמו נצח. המשפחות רואות בעיניים כלות שעובר יום ועוד יום ועדיין אין רואים את התקווה באופק. המציאות הזאת מטריפה את הדעת ומעוררת זעקה אדירה.

אחריות לכלל הציבור

אך עם כל האמפתיה ועם כל ההזדהות עם הכאב הנורא, אי-אפשר לפעול על-פי הרגש בלבד, וחייבים להתמודד עם המצב בשיקול דעת ואחריות.

יש להניח שרבות מהמשפחות אינן יכולות לחשוב על שום דבר אחר מלבד שחרור יקיריהן, ומבחינתן ראוי לעשות ‘הכול’ להשגת יעד זה. אבל מקבלי ההחלטות חייבים להעמיד לנגד עיניהם את כלל הציבור, וכששוקלים את השיקולים האלה ברור שאי-אפשר לעשות ‘הכול’.

בתקשורת מציגים את התביעה להיכנע לדרישות החמאס כ’ערך יהודי’ וכביטוי של ‘ערבות הדדית’. זו העמדת דברים שאינה נכונה ואף בלתי-הוגנת. המתנגדים לתביעה זו אינם דבקים פחות בערכים יהודיים ואינם חשים פחות את הערבות ההדדית. ההפך הוא הנכון, הם סבורים שדווקא המורשת היהודית מלמדת שאסור להיכנע לתביעות הרות אסון לציבור כולו.

אכן, פדיון שבויים הוא ערך נעלה ביותר במורשת היהודית, אך כבר המשנה שמה לזה סייגים ברורים בקביעה: “אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם”.

שימו לב: מדובר פה בכסף בלבד, והמשנה קובעת שאסור לשלם מחיר מופקע. וכי יש מחיר מופקע להצלת שבוי מידי שוביו? מתברר שכן, אם המחיר המופקע הופך לתמריץ שיגרור חטיפות נוספות.

הלוא כולנו רואים מה קרה בעקבות קמפיין רגשני ששיבש את שיקול הדעת. זה היה לא מכבר, בקמפיין לשחרורו של גלעד שליט. בראייה לאחור, האם יש בר-דעת הסבור שהיה נכון לשחרר את הארכי-רוצח סינוואר מהכלא ועימו עוד מאות מרצחים? האם הצלת חייו של חייל אחד הצדיקה את הקרבנות הרבים ואת שפך הדם הנורא שהמיט עלינו השחרור הזה?

רק הכרעה

האם מפריחי הסיסמה ‘כל מחיר’ מבינים את המשמעות הנוראה של עצירת המלחמה, אחרי כל הקרבנות היקרים שהוקרבו במהלכה? איך יוכלו מאות אלפי תושבי הדרום והצפון לחזור לבתיהם בלי שיושג ניצחון מוחץ ומוחלט? האם חייהם אינם יקרים והדאגה לשלום ילדיהם איננה ערך יהודי?

אין ברירה אלא לסיים את המלחמה בהכרעת האויב ובפירוק מושלם של ארגון הטרור הרצחני. זה הסיכוי היחיד לשחרור החטופים ולהבטחת הביטחון לאורך שנים.