1.
למשפחות החטופים, אלו שמלוכדים סביב המטה של רונן צור, יש מקום קבוע, שולחנות ייעודיים, והם מקפידים להגיע למשכן הכנסת בכל יום של פעילות. החולצות, עם המיתוג והלוגו, מסגירות את השקפת עולמם: ‘כולם תמורת כולם’, ‘בכל מחיר’, כולל הפסקת המלחמה.
ביום שני ניגשתי ושאלתי ‘מה מאחלים?’ בלילה ביצע הימ”מ פעולה הירואית וחילץ שני חטופים, במבצע שסחט התרגשות מכל ישראלי. ‘אומרים מזל טוב?’ – תהיתי בפניהם.
הם היססו. “רוצים שכולם יחזרו הביתה”, אמרה לי אחת מהם.
ניסיתי להבין, עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת, והם הסבירו: מוכנים גם להפסיק המלחמה. העיקר שישובו כולם הביתה.
זה לא מסוכן מדי לישראל? תהיתי. הם הסבירו שלהסכם יש שני צדדים חתומים, גם צד החמאס, ועל הפרה הכי קטנה נוכל לשוב ולכתוש בהם. אבל כעת, להסכים לכל דרישה.
אם העולם ירשה לנו לשוב ולכתוש, חשבתי לעצמי, אבל התקשיתי לומר בקול. עצוב לעמוד מול בני משפחה שעולמם התרסק בשביעי לאוקטובר, ולהתפלפל על שיקולים וסוגיות ביטחון. מולם, אני יכולה רק להבין לליבם. וזהו.
ליד חדר סיעת ש”ס פגשתי את אנשי מטה ‘פורום תקווה’, החלק הימני יותר של משפחות החטופים. והם, עם השקפת עולם אחרת לגמרי. מבחינתם, רק כתישה ועוד כתישה. בשום אופן לא להיכנע, לא לעצור את המלחמה.
למה אין לכם מתחם כמו למטה החטופים’? שאלתי. הם אפילו לא ידעו, שיש מתחם שסודר עבורם על ידי הנהלת הכנסת. עכשיו, כשסיפרתי, הם ינסו לבקש. ובכלל, הם שקטים יותר, מנומסים יותר, קולם נשמע הרבה פחות. “אנחנו לא בעד התלהמות”, הסבירה אחת מהם, חילונית ימנית, כפי שהגדירה עצמה.
ואיכשהו חשבתי לעצמי ששני הפלגים הללו הם תמונת מראה לעם שלנו, החצוי בעת מלחמה, החצוי גם בעת ההתרגשות על חילוצם של שני שבויים יקרים הביתה, לחיק משפחתם.
2.
את תמונת המראה של הבחירות המוניציפאליות 2024 בציבור החרדי ניתן לראות בקומת הסיעות במשכן הכנסת. התמונה הכי עצובה שראיתי שם אי-פעם.
בחדר סיעת יהדות התורה חושך. אין יוצא ובא. ח”כי ‘דגל’ התכנסו הרחק מפה, בחדרו של יו”ר ועדת הכספים משה גפני. כל יתר החברים התבודדו איש בחדרו. מה הטעם לכנס סיעה כשהיא מפוצלת לשלושה? גוש א’ – ליטאים, גוש ב’ שלומי אמונים-בעלזא (א’ וב’ צועדים יחד במוניציפאלי, אבל עדיין לא בארצי, כך שאין סיבה לכינוס סיעה משותפת) גוש ג’ גור-ויז’ניץ.
בש”ס, אחרי שבועות בהן הסיעה לא כונסה (או התכנסה בבית ש”ס) – התכנסו סוף-סוף. המשתתפים הציגו חזות חגיגית, רק שמפניה היתה חסרה על השולחן. מבחינתם, בכיס חונים רכסים, צפת, בית שמש, אלעד ויש מי שדיבר אפילו על אופציה מפתיעה בביתר עילית.
אז אני לא יודעת מי ינצח איפה ובכמה. אני כן יודעת שבתקופה הרת-גורל זו של מלחמה, חותך בלב לראות את הפלגנות והתככים. אפילו הסכסוך שמאל-ימין צורב בבשר הרבה פחות. כי מנבחרי ציבור חרדים הייתי מצפה לקצת יותר.
וזה רק הפרומו למה שצפוי לנו בבחירות לכנסת. תשמ”ט תיראה משחק ילדים מול מה שנחזה במו-עינינו. מי שחפץ חיים רוחניים שירחיק את ילדיו מהרפש הזה. חינוכי הוא לא.
3.
אפרופו בחירות מקומיות, הבה נסכם ניצחונות והפסדים.
זה הולך ככה:
אם ישראל פרוש ייבחר לראשות אלעד, שמואל גרינברג בבית שמש, לסרי (או כל מועמד חילוני אחר) באשדוד, יוסי קקון לא ייבחר בצפת, וברכסים ייבחר יצחק רייך – יהיה זה כשלון לש”ס וניצחון מטורף לגוש ‘דגל’-שלומי אמונים-בעלזא-צאנז.
אם יהודה בוטבול ייבחר באלעד, גם אם בבית שמש לא יבחר משה אבוטבול (להערכתי, ש”ס מעוניינת בעליזה בלוך ולא באבוטבול, אך מכחישה זאת), ובאשדוד לא יבחר אחד מאנשי ש”ס (ברק סרי או אבי אמסלם), ברכסים ימשיך הנציג האשכנזי, ובצפת ימשיך שוקי אוחנה – עדיין מדובר בנצחון לש”ס, שהתאבדה על אלעד ומועמדה.
ברור גם שכל תוספת לניצחון באלעד, תסמן ניצחון גדול לש”ס.
דרעי חבר לגור-ויז’ניץ לאחר שהבין בשיחה עם משה גפני כי את אלעד לא יקבל. לא כי גפני לא מעוניין, אלא משום שמנהיגה הרוחני של ‘דגל’ מתעקש כי האידישקייט באלעד תלוי בהמשך כהונתו של ישראל פרוש. מכאן ואילך, גפני היה מוכן להתפשר, לוותר ולהעניק ניצחונות בערים אחרות, אך דרעי סירב. או אלעד – או יוצאים לקרב חזיתי.
4.
אבל אף אחד לא באמת יודע מה תהיינה התוצאות. המספרים די צמודים.
‘באלעד’, טוענים בש”ס, ‘יש לנו כמחצית מהעיר. גם אם לא כל הקהילות הספרדיות איתנו, עדיין בתוספת הפלג הירושלמי, דתיים-לאומיים וחסידות ויז’ניץ – אנחנו רוב’.
מנגד, ‘שלומי אמונים’ אומרים: ‘בבחירות הקודמות זכה פרוש לרוב, למרות שרוב מצביעי ‘דגל’ לא הצביעו עבורו, הש”סניקים ברובם הצביעו לברק צברי ועדיין היו חסרים לו קולות. הפעם, כש’שלומי אמונים’ ו’דגל’ צועדות יחד – ננצח’.
גם בבית שמש מציג כל צד מספרים, לפיהם הוא-הוא הזוכה כבר בסיבוב הראשון. נראה שראש העיר עליזה בלוך די מכוונת על סיבוב שני, במהלכו החרדים יצטרכו להחליט במי הם תומכים – במועמד בו נלחמו בסיבוב הראשון או בראש העיר המכהנת.
ומה יגידו רבני ש”ס – בהדגשה על הרב אברהם סלים מ’מרביצי’ – על תמיכה במועמדת שאינה חרדית, גם אם המועמד של ש”ס נפל בסיבוב ראשון? אין לדעת.
לכאורה, ברכסים הציבור הספרדי הוא רוב, גם אם קטן. ועדיין, יש שם שליטה מוחלטת של רבני העיר, בעיקר של הרב יוסף ברנדייס, שגם במערכות בחירות קודמות עלו למעונו קודקודי ש”ס לסגירת מהלכים. אמירה נחרצת שלו לתמוך במועמד האשכנזי, עשויה להוביל גם את רבני ש”ס המקומיים ליישר קו. זה מה שיקרה? גם פה, איש אינו יודע.
ומה בצפת? לכאורה, הזדמנות פז לנצח עם ראש עיר חרדי. אלא שהמהלך מותנה בהתגייסות כל הקהילות החרדיות לצידו, פלוס מעט מצביעים חילונים. ניסיון העבר מלמד שקשה למועמד חרדי לגייס חילונים אוהדים שגם יגיעו לתמוך לקלפי. רק נזכיר, שיוסי דייטש זכה בבחירות הקודמות בירושלים לאהדה גורפת בקרב חילונים רבים, אך לא הצליח להניע את החילונים להצביע עבורו ביום הבוחר. כך קרה גם לנחמן גלבך, מועמד ‘שלומי אמונים’ לראשות העיר צפת בסיבוב השני. גלבך, סחבק, אהוב על הבריות, ועדיין – קשה לחילוני להצביע עבור חרדי.
לכן, יוסי קקון, מועמד ש”ס, זקוק לתמיכת כל הציבור החרדי. אלא שבמצב האמוציונאלי שנוצר בין ש”ס ל’דגל’ ו’שלומי אמונים’ בזירות אחרות, קצת קשה לראות איך זה קורה. גם אם בשלב זה חלק גדול מהציבור החרדי עדיין לצידו, אין לדעת מה יקרה ככל שיתקרב יום הבחירות, כאשר מפלס הרגשות והשנאה בין המפלגות ברחבי הארץ יעלה.
אבל, וזו ההדגשה: לא משנה מי מהניצים ינצח – המפסידים ממערכת הבחירות הזו הם כולנו. בעיקר ילדינו, דור ההמשך. כשיישוב שקט כמו רכסים שבצפון ניצב בפני סכנה שבתלמוד-תורה אחד יכנו ילדים זה את זה ‘שכנטוז’ ו’פרענק’ – ועוד בעת מלחמה – אנה אנו באים.
5.
הגענו לבני ברק.
לכאורה, גוש גור-ויז’ניץ-ש”ס ניצח את גוש ‘דגל’-שלומי אמונים. לקראת סגירת הרישום לבחירות הציבה ‘דגל’ וטו על מועמדותו של חנוך זייברט לראשות העיר. אלא שאז הגיעה בקשה אישית מהאדמו”ר מויז’ניץ להסיר את הוטו, ‘דגל’ נעתרה, הסירה את מועמד המדף מנחם שפירא – וכעת, אין לה למעשה כלים לנצח את המערכה.
גם אם בוחרי ‘דגל’ יטילו כמחאה פתק ריק לראשות העיר, זייברט ייבחר. אבל, וכאן מגיע אבל גדול: ‘דגל’ נלחמת בעוצמה על מספר המושבים במועצת העיר, וכפי שזה נראה היא גם עומדת לזכות במספר נציגים מרשים מאד.
אם תצליח במשימה, יישאר לראות אם זייברט מרכיב קואליציה, מעביר תקציב. במד השנאה הנוכחי, מצבו עשוי להיות זהה לזה של רון קובי בטבריה. ניצח בחירות, אבל נכשל ביום-יום. התוצאה תהיה, איך שלא תהפכו את זה, עצובה. אולי אפילו ועדה קרואה.
העכברים ימשיכו לחגוג, התושבים יסבלו.
6.
מולנו ניצב ציבור חילוני ענק וזועם על שטובי בנינו יושבים בהיכלי הישיבות ולא משרתים ברצועת עזה או בגבול לבנון. אין שום דרך להסביר למי שאינו מבין לעומק את חשיבות לימוד התורה, ומדוע קיום הישיבות הוא קיום העם, מהי סיבת הפטור משירות צבאי.
מולנו ניצבים גם כל אויבי ממשלת הימין ‘על מלא’ של נתניהו, אלו שרואים את החרדים חלק בלתי נפרד ממנה. הפיצול החדש של המפלגות החרדיות יציב אתגר לא פשוט בפני השמאל, שהגה ברעיון למשוך אל חיקו את ש”ס. כעת, כשהיא אוחזת בידה גם את גור-ויז’ניץ, תתקשה ש”ס לבגוד בהם ולערוק בלעדיהם לגוש שידרוש חוק גיוס פשרני. גם אם ש”ס היתה מוכנה לעשות זאת.
התוצאה עלולה להיות ממשלה בלי חרדים, ממשלות מהן כבר סבלנו לא מעט בעבר.
אז עם כל הכבוד ל’מי מנקה את בבית שמש או אשדוד, יתכן שהציבור החרדי עומד לספוג את מכת חייו בסבב הבחירות הבא.
מישהו כנראה שכח ש’ביחד ננצח’ היא סיסמה שמנצחת לא רק מלחמות, אלא גם בחירות.