התרגשות גדולה ושמחה פורצת גבולות, לאחר החסדים הגדולים שמשפיע עלינו הקב”ה, כאשר חולצו בשלום שני חטופים – פרננדו סימון מרמן ולואיס הר, שנחטפו מביתם בקיבוץ ניר יצחק לרצועת עזה בשמחת תורה.
מתי הבחירות לעירייה? היכן מבררים אם אני רשום בפנקס הבוחרים?
האירוע לא פסח, כמובן, על בית המדרש, כאשר שאלה הלכתית מרתקת התעוררה בצידו: מי שקיבלו ראשונים את פניהם של שני החטופים, חיילים ואנשי צוות בבית החולים, היו מרוגשים ושמחים עד מאד לראות לראשונה את שני החטופים – איזו ברכה בשם ומלכות ניתן היה לברך כדי להודות לבורא העולם, כאשר המדובר באנשים זרים שאינם קרובי משפחה או ידידים?
תשובת הגר”י זילברשטיין, התפרסמה בקו ‘שיח יצחק’ על ידי נכדו הרב חיים מלין, כאשר בסופו של דבר מכריע הרב, כי למרות הרצון והתשוקה לברך ברכה בשם ומלכות, אין באמת ברכה אותה יכולים לברך, מלבד להודות ולשבח להקב”ה במילים פשוטות היוצאות מהלב.
את דבריו מנמק הגר”י זילברשטיין, כי את ברכת “שהחיינו” המברכים כאשר אדם רואה את חברו לאחר שלושים יום שלא ראהו, לא ניתן לברך במקרה זה, כי מדובר באנשים זרים שלא הכירו את המשוחרר קודם לכן. כמו כן הברכה היא רק כשיש שמחה בראיה, וכאן השמחה היא בעיקר בעצם הידיעה שהשבוי השתחרר מהשבי.
כמו כן לגבי ברכת “מחיה המתים”, המברכים כאשר אדם רואה את חברו לאחר 12 חודש שלא ראהו, גם לא ניתן לברך על החטופים, שכן לא עברו 12 חודש…
לאחר מכן מפלפל הגר”י זילברשטיין לגבי ברכת “מתיר אסורים”, וכותב שברכה זו נתקנה על האדם שבזמן שישן הגוף אסור וכפות, ובקומו מהשינה העצמות משתחררות וזזות, אבל אין לזה קשר לאדם שהיה אסיר בכלא או בשבי, ובפרט שאחרים לא יכולים לברך על האסיר המשתחרר ברכה זו.
דברי הגר”י זילברשטיין נדפסו גם בגליון השבועי ‘דברי חמד’ היו”ל מתורתו, שם מסכם הגר”י זילברשטיין את דבריו וכותב: “נמצא שאין שום ברכה שאנשים אחרים יכולים לברך כשרואים את החטופים שיצאו מהשבי, ויכולים וצריכים רק להודות ולהלל ולשבח להשי”ת על חסדיו המרובים, להודות על העבר ולבקש על העתיד, שיקרא לשבויים דרור ולאסורים יפקח קוח (ישעיהו סא, א), ויוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק (תהלים קז, יד)”.
בסיום דבריו כותב הרב, שיתכן שאם יודעים שבמשך היום יפגשו את החטופים, ויש להם שמחה גדולה ורוצים לבטא את ההודאה על ידי ברכה, אולי מותר להם לדלג בבוקר את ברכת ‘מתיר אסורים’, ולברכה ברוב עם כשיפגשו את החטופים ולכוון גם על הקימה מהשינה וגם על החטופים שיצאו מהשבי, משום שבסופו של דבר יש מקום לומר שברכת ‘מתיר אסורים’ היא מעניינו של אסיר – שהרי הברכה נתקנה על מי שאינו יכול לזוז מחמת השינה, וכאן לא יכלו לזוז מחמת רשעותם של המחבלים, וכשיצאו לחופשי אין לך מתיר אסורים גדולה מזו.
אמנם כל זה רק אם ימצאו אותם עד חצות, אבל לא ימתינו עם הברכה לאחר חצות, וכנפסק להלכה במשנה ברורה.