משבר הדמה האחרון ביחסי בנימין נתניהו ונפתלי בנט (“נסתדר גם בלעדיו, שלא יאיים”) נכנס להילוך שלישי לקראת ערב החג. אם לא ליל הסדר וימי חול המועד, היינו טוחנים השבוע שוב את אותו העניין: מערכת היחסים העכורה בין שני האישים.
בנט מאיים לפרוש, נתניהו אדיש, כן יפונו התנחלויות, לא יפונו התנחלויות, אף אחד לא יגיד לנו להפסיק לבנות בירושלים, אובדן ערכים, העדר מצפון, ירושלים היא מרכז חיינו, נתניהו דורש התנצלות, בנט לא מתנצל, אבל אם מישהו נפגע זו לא הייתה הכוונה. וחוזר חלילה.
צפינו כבר במחזה הזה בראשית השנה. בחודש ינואר, בליווי תמונת הרקע המדברית של מצדה, בנט נסוג מעט לאחור, שחרר התנצלות מעושה וממשלת ישראל חזרה להתנהלותה הרגילה: משחקת אותה כאילו היא רוצה שלום, מחזיקה את התהליך באוויר כדי להגיד שיש תהליך.
על מו”מ ישיר עם הפלסטינים אין מה לדבר, שאריות המו”מ עם האמריקנים (כאילו שישראל וארה”ב צריכות לשאת ולתת בנושא השלום) תלויות באוויר ועוד דקה מתפוגגות, וכל מה שנותר זה להתבונן על סוג מוזר של מו”מ בין נתניהו לבנט.
מי יישבר ראשון. מי יגיד הפעם שהשני הוא זה שגרם למשבר. בנט? נתניהו?
יחסי התקוטטות-התנגדות
עצוב להודות, אבל זו המהות של אין-תהליך שלום בישראל. נתניהו ובנט מתקוטטים ומתנגדים. אף אחד מהם לא רוצה בהקמת מדינה פלסטינית וכל אחד רוצה להיות זה שבזכותו לא התקדם דבר בתהליך השלום.
הסיבה האמיתית למערכת היחסים העכורה בין נתניהו לבין בנט היא סוד שמור. אלה (בנט ושקד) לא מגלים. בבונקר התקשורתי סביב נתניהו לא חושפים דבר. וכך, מכיוון שהמו”מ בין נתניהו לבנט הוא תמצית תהליך השלום בימים אלה (כלומר, זה כבר לא משהו באמת מעניין), נגזר עלינו לגלות אדישות גם לכך.
עד לסיבוב הבא: השניים האלה ימשיכו את העליות והמורדות ביניהם, תהליך השלום יתכווץ לחסר ערך, יותר ממה שהוא כבר עכשיו, ורק בנט יישאר עם התקווה בידו: האם העובדה שהתאמץ ועמל להיות השר הכי בוטה, קופצני וקיצוני בממשלת ישראל ה-33 תזכה אותו בנקודות נוספות לקראת הסיבוב הבא?
• טל שניידר היא בעלת הבלוג הפוליטי – הפלוג