מתחילת המלחמה בעזה, צה”ל וראש הממשלה ידעו שניצבים בפניהם שני אתגרים קשים – מיטוט חמאס והחזרת בני הערובה.
בתחילת הדרך, האמינו בצבא בלב שלם שניתן להשיג את שני היעדים גם יחד. כך הם גם שידרו לחברי הקבינט. אך ככל שחלף הזמן והתבררה המלחמה הקשה וחוסר היכולת להגיע לחטופים בדרך צבאית, החלה לחלחל התודעה, גם בקרב המצביאים הגדולים, שצריך להחליט מה חשוב יותר – האם ממשיכים בלחימה חרף החטופים או שעוצרים את הלחימה לחלוטין ובכל תנאי כדי לשחרר את בני הערובה.
הדילמה קשה ומייסרת. גם בקרב חברי הקבינט ישנם חברים שעד לרגע זה מתחבטים ומתייסרים מה עדיף ונכון לעשות, אך נדמה שראש הממשלה הבהיר השבוע בפתח ישיבת הממשלה את עמדתו הברורה.
הלחצים המופעלים על בנימין נתניהו הם רבים ומגוונים: מטה משפחות החטופים מפעילים את כל הקולות והלחצים האפשריים, כדי לעצור את המלחמה ובכל מחיר. גם בקבינט המצומצם יש הדוחקים בו ללכת “עד הקצה” ולהסכים לוויתורים קשים מנשוא, רק כדי שישוחררו חטופים נוספים. ומעל הכל, המכבש האמריקני, שמיצר את צעדי הלוחמים ומעדיף שבשנת בחירות מלחמת עזה תרד לתהום הנשייה.
כולנו ערים לעסקת החטופים שמתדפקת על דלתות הקבינט. אך השבוע, בפתח ישיבת הממשלה, נתניהו הבהיר שוב מה חשוב ומה קודם מבחינתו, וכי “היעד ההכרחי הוא קודם כל מיטוט חמאס ולא נסכים לכל עסקה ולא בכל מחיר”
אמירותיו המפורשות של ראש הממשלה יכולות לעלות לו בהמשך הדרך בפירוק ממשלת האחדות ובחזית נוספת מול האמריקנים. אך מבחינתו, נכון לעכשיו – אין שום סיכוי שהמלחמה בעזה תסתיים.
למזלנו הרב, גם החמאס גואלים אותנו מייסורינו ומציבים פעם אחר פעם תנאים בלתי אפשריים לעסקה, ולכן לעת עתה הלחימה נמשכת.
בואו נניח לרגע את הפוליטיקה בצד.
גם אם אתם נגד ראש הממשלה, צריך בהחלט להעריך אותו על העמדה הנחושה והנכונה למען כלל אזרחי ישראל, חרף כל הלחצים.