אפילו ידידינו מגבירים הלחץ לעצור את מיטוט חמאס. מה המסקנה?

בשעה שבית הדין הבין-לאומי בהאג ביקר את ישראל בחריפות על המלחמה שאין צודקת ממנה במרצחי חמאס, לא היה אפשר שלא להיזכר במרירות בהצהרות הנחרצות שהשמיעו נציגי הממשלה ובכירי הביטחון בימי הגירוש הנוראים.

שוב ושוב נשאלה השאלה, מה יקרה אם אחרי הגירוש והנסיגה מחבל עזה עד הסנטימטר האחרון יוסיפו המחבלים לנסות לפגוע בנו ולשגר קטיושות לעבר ערי ישראל.

התשובה הייתה שאז תהיה לנו לגיטימציה בין-לאומית להיכנס לעזה ולעשות שם את כל הדרוש כדי שאיש לא יעז עוד לפגוע בנו. היו גם אמירות הרבה יותר תקיפות ובומבסטיות.

כבר אז היו מי שהזהירו שכל הדיבורים האלה הם דיבורי סרק ואשליות, כי היהודים תמיד יהיו אשמים בעיני העולם ה’נאור’. גם הצמרת המדינית והביטחונית יכלה להבין זאת. אם כן, אחת מהשתיים – או ששיקרו לנו במצח נחושה או שטחו עיניהם מלראות את המציאות כפי שהיא.

בין כך ובין כך, מוטב לכל אלה שלא יוסיפו ללהג באולפנים בארשת ביטחון ושחצנות.

בלי תקוות מהעולם

הכול שואלים עכשיו מדוע חיכינו עד הטבח הנורא בשמחת תורה, ולא פעלנו לפני שנים להשמדת מפלצת הרשע העזתית, בטרם התעצמה לממדיה הנוכחיים. מדוע לא ראינו כי מול עינינו קם צבא של ממש, המונה עשרות אלפי חיילים מאומנים, שכל מטרתו לרצוח יהודים.

התשובה הנשמעת היא, שאילו היינו מנסים אז לעשות את מה שאנחנו עושים היום, העולם לא היה מאפשר לנו לעשות זאת. השמדת החמאס ותשתיותיו אינה אפשרית בלי לגרום הרס אדיר לתשתיות אזרחיות, מכיוון שהאסטרטגיה של החמאס היא למקם את המתקנים הצבאיים בתוך אוכלוסייה אזרחית. זו המלכודת הגדולה שכבלה את ידינו כל השנים, בצדק או שלא בצדק.

אבל עכשיו, אחרי הזוועה הנוראה של טבח שמחת תורה, כשלכאורה ברור לכל אדם בר-דעת שאין מנוס מהשמדת החמאס, ויהיה המחיר אשר יהיה – מתברר שהעולם אינו רואה זאת כך. הוא מצפה מאיתנו ל’תגובה פרופורציונלית’, כאילו זה משחק שאמור להימשך לנצח.

ככל שאנחנו מתקרבים לנקודת ההכרעה ומיטוט האויב הנאצי, אפילו ידידינו מגבירים את הלחץ עלינו לעצור.

המסקנה הברורה היא שאיננו יכולים לתלות את האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלנו בהסכמת העולם, ובמובן זה, עצם ההליכה להאג כבר מעניקה מעמד לבית הדין לשפוט את ישראל.

זמן לאחדות

המציאות העצובה הזאת מוכיחה כי אין לנו ברירה אלא לעמוד מאוחדים לא רק מול אויבינו אלא גם מול מדינות העולם. העימותים הפנימיים, והניסיונות להבעיר מחדש את אש המחלוקת בתוך העם – מחלישים אותנו הן בזירה הצבאית הן בזירה הבין-לאומית.

דווקא עכשיו הזמן להתאחד במלוא העוצמה ולהכריע את גורל המלחמה.

בכמה וכמה מערכות בעבר עצרו אותנו בדיוק בנקודה הקריטית הזאת, כשהיינו במרחק נגיעה מהניצחון. אסור שזה יקרה עכשיו. אחרי כל הקרבנות היקרים שהקרבנו במלחמה זו, חייבים לסיים אותה בניצחון מוחץ. נתאחד כולנו, וה’ יהיה בעזרנו.