‘קשרו וגררו על הרצפה’: החטופה שנאבקה במחבלים מדברת לראשונה

עמית סוסנה, ששוחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים, סיפרה לתקשורת הזרה על המאבק במחבלים החמושים שחטפו אותה: "לקח להם יותר משעה לקחת אותי לגבול. חטפתי מכות קשות" • היא הועברה ממקום למקום והוחזקה גם במנהרה חשוכה ולחה: "להיות שם הרגיש כמו להיקבר בחיים"
חרדים 10
י"ט שבט התשפ"ד / 29.01.2024 20:54

עמית סוסנה, ששוחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים, סיפרה היום (שני) לתקשורת הזרה על המאבק במחבלי חמאס שחטפו אותה.

איפה אתם רוצים את הדירה שלכם? הגרלת ‘דירה בהנחה’ • כל הפרטים

סוסנה בת ה-40 נחטפה מארון בממ”ד בו הסתתרה בביתה שבכפר עזה.

בתיעוד של מצלמות האבטחה מרגעי החטיפה היא תועדה נאבקת בעוצמה ונגררת בידי שבעה מחבלים חמושים – שסחבו אותה ברגל בשדות.

היום היא שחזרה, על רקע הריסות ביתה בקיבוץ כפר עזה: “הם לקחו אותי ברגל מהקיבוץ לגבול רצועת עזה. החטיפה הייתה מאוד אלימה. המשכתי להתנגד עד שבסופו של דבר קשרו אותי בידיים וברגליים, וגררו אותי על הרצפה. לקח להם יותר משעה לקחת אותי לגבול. חטפתי מכות קשות. כל הפנים והגוף שלי היו חבולים ונפוחים”.

על תקופת השבי במנהרה שבה הוחזקה סיפרה: “הייתי תחת טרור פיזי ורגשי במשך כל 55 הימים שהוחזקתי בשבי. הרגשתי שכל רגע שם יכול להיות האחרון שלי. כל שנייה הרגישה כמו נצח. אני מקווה שהחטופים שעדיין שם מצליחים לשמור על האמונה ולהישאר חזקים, אבל גם הנשמות הקשוחות ביותר לא יכולות להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

“הוחזקנו בתנאים כל כך לא אנושיים. אף אדם לא צריך להיות נתון ליחס כל כך אכזרי וחסר רחמים. להיות בשבי חמאס פירושו לפחד לחייך כל דקה ורגע. כשאתה בשבי חמאס הכול פשוט כל כך שביר. אתה כל הזמן על הקצה. דברים יכולים להשתבש בצורה קיצונית בכל שנייה. אסור לדבר, אסור לבכות, ואפילו לא לנחם אחד את השני כשהזמנים ממש גרועים”.

בהמשך סיפרה שבמהלך השבי, היא הועברה ממקום למקום תחת שמירה כבדה של מחבלי מחמאס, ונתנו לה מעט לאכול. היא תיארה כי המחבלים השגיחו עליה גם בשירותים, והיא הייתה קורבן לאלימות פיזית ופסיכולוגית.

אחד המקומות שבהם היא הוחזקה היה מנהרה חשוכה ולחה, 40 מטרים מתחת לאדמה, שבה היה קשה לנשום. “להיות שם הרגיש כמו להיקבר בחיים”, אמרה.

סוסנה, שכאמור נחטפה מארון בממ”ד, שלחה מהמסתור את הודעתה האחרונה: “נשמע שהם פה בחוץ, אוף שייגמר כבר. נכנסתי לארון, זה הדבר הכי מפחיד בעולם, שוב יריות, נגמרת לי הסוללה”.

דירתה הקטנה נשרפה כליל, והממ”ד הפך לכוך מפויח.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות