רביב דרוקר: שר הפנים החליט לתת לשני הוריו של חלל צה”ל סדריק גרין שהיגרו לכאן מהפיליפינים – להישאר בארץ. כל כך אנושי, כל כך טבעי, לא הגיוני שזה קורה בכלל.
אני עוד לא שכחתי לחלוטין את חבר הכנסת משה ארבל, שטען שלבנט יש דם על הידיים בקורונה, כינה אותו ‘תומך טרור’ ורפורמת הגיוס תוארה על ידו כמעט כסוף העם היהודי.
אבל השר משה ארבל הוא משהו אחר. שבחיו נאמרו כבר כל-כך הרבה שראוי לפרוס מניפה עוד יותר אמביציוזית: זו שעתה הגדולה של ש”ס. עולה לי בדם להגיד את זה… יעקב מרגי, שר הרווחה, זוכה לשבחים על תפקודו, ‘הוא מגיע שפוף’, אמרה לי אחת המפונות. “כמו שליח ציבור אמיתי. זמין, נגיש, רותם את המשרד שלו איתו’. אריה דרעי זוכה לשבחים על תפקודו בקבינט המלחמה.
עכשיו רק נותר להם לקרוא לציבור שלהם להתגייס, לוותר על שרים מיותרים ולהפסיק להגיד שטויות כאלו: ‘אומן שזורק צבע אדום על קיר ויוצאת בסוף איזו שהיא יצירה שאני ואתה צריכים לעמוד שעות כדי לפענח מה בדיוק יש שם מקבל השתתפות מהמדינה של 45,000 שקל בשנה. תחשוב כמה אברך שיושב ולומד תורה יומם ולילה’…
טוב, זה כבר אמרנו, אמן לא מקבל את זה בשום דרך ובשום מקום, אלא אם כן הוא זכה בהמון פרסים. רזי, תן איזו מילת שבח לש”ס, שיחשבו שבכלל, אחים אנחנו ו’ביחד ננצח’.
רזי ברקאי: תשמע, בהבדל מ’יהדות התורה’ ש”ס היא חלק מהקונצנזוס הלאומי, גם בעניין של הגיוס וגם בעניין של המדיניות המתירנית שלהם בעניין הגיורים. בהחלט שאפו.
דרוקר: שרי, ראית?
שרי רוט: לא הייתי חותמת על זה בשתי ידיים. אני רוצה להזכיר לך שכשדרעי היה בחוץ ועלה חוק הגיור הצבאי והרב עובדיה תמך והרב עמאר וכו’, היו שמועות שדרעי היו בין המעורבים שזה יגיע לביתו של הרב אלישיב – וזה יפסל. סיפור שלם, לא אלאה אותך בפרטים. אבל להגיד שש”ס מתירנית?
דרוקר: רגע, רזי מחמיא להם ואת הולכת הפוך?
ספי עובדיה: האשכנזים…
שרי: אבל החמאת לשר מרגי, אני חושבת שמרגי הוא תופעת טבע. אין לי מושג איך הוא נמצא בש”ס, שריד לדור קודם כשכולם כבר הוזזו, בנימוס, באלגנטיות אבל לא תמיד באופן יפה, והוא נשאר נציג ‘השקופים’, היחיד, אני חושבת. לא מבני התורה הספרדים, מה שנקרא, אלא באמת נציג של הדרום, של השקופים, של המסעודה משדרות.
דרוקר: אז את אומרת, עוד לא מצאנו את הקטעים הלא טובים שלו.
שרי: לא תמצא. על מרגי לא תמצא!