הרצוג: הדיון בבית הדין בהאג – עלילת דם, עורר בי שאט נפש

הנשיא פתח: “אני חייב לומר משהו על עניין דיומא – החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, ביום שישי האחרון. אנחנו נלחמים במערכה שאין צודקת ממנה. מערכה להשבת החטופים – שמוחזקים ומעונים בידי מרצחי חמאס, בפשע הומניטרי שאין כמותו; מערכה להשבת הביטחון לאזרחינו, נשים וגברים, קשישים ותינוקות – עם שלם – שחמאס לא רק הצהיר שהוא רוצה למחות מעל פני האדמה, אלא יצא למסע טבח אכזרי כדי להשמידו, ועדיין פועל בכל כוחו לעשות זאת”.

הוא הדגיש: “לישראל יש זכות מלאה להגן על עצמה, והיא תמשיך להיות מחויבת לביטחון אזרחיה באופן מוחלט. זו זכות המעוגנת ביסודות המהותיים ביותר של הדין הבינלאומי; ובכלל, כל מי שעיניו בראשו יכול לראות כי ישראל פועלת לפי הדין ההומניטרי הבינלאומי”.

הנשיא תקף את התנהלות בית הדין הבינלאומי: “עצם הדיון בבית הדין בהאג – בערב יום הזיכרון הבינלאומי לשואה – על האם מדינת ישראל, הדמוקרטית, המוסרית, האחראית, שקמה מאפר השואה בתמיכה גורפת של משפחת העמים ומוסדותיה, מבצעת רצח עם – הוא בגדר עלילת דם שמהווה חתירה תחת הערכים אשר על בסיסם בדיוק הוקם בית הדין בהאג.

“יש משהו מטלטל בלראות איך תופעת ה’פוסט-אמת’ חלחלה אפילו למוסדות החשובים ביותר. אפילו ברמה האישית, האופן שבו עיוותו את דבריי, תוך שימוש בחלקים מאד מאד חלקיים ומקוטעים בהם; שימוש שנועד כדי לתמוך קונסטרוקציה משפטית מופרכת – עורר בי שאט נפש”.

הנשיא הוסיף:  “הייתי כאן – באולם הזה ממש – ימים ספורים לאחר הטבח הנורא, כשנשאלתי על ידי התקשורת העולמית לגבי המצב בעזה. עניתי שאי אפשר להתעלם מהתמיכה האזרחית הנרחבת בעזה בפשעים ומעשי הזוועה של השבעה באוקטובר;​ ולאופן שבו חמאס פועל מלב ליבה של האוכלוסייה האזרחית בכל מקום ומקום: מחדרי הילדים בבתים, מבתי הספר, מהמסגדים ומבתי החולים. אך הוספתי והדגשתי שמדינת ישראל – וכמובן שאני באופן אישי – לא רואים באזרחים חפים מפשע מטרות בשום פנים ואופן.

“שיהיה ברור: מדינת ישראל רואה את ההיבט ההומניטרי כחלק חשוב מאד במערכה; היא מחויבת לקיומו ופועלת, כפי שתמיד פעלה ותפעל – בהתאם לדין הבינלאומי. אכן יש גם אזרחים פלסטינים חפים מפשע בעזה. אני כואב עמוקות את הטרגדיה שהם עוברים, וקורא ופועל לסיוע הומניטרי עבורם, ועבורם בלבד, כבר מהיום הראשון למלחמה ועד לימים אלה. זה חלק מעולם הערכים שלנו כמדינה”.

עם זאת ציין “אי אפשר להתעלם מהמציאות שכולנו ראינו במו עינינו בפרסומי החמאס באותו יום ארור: את מעורבותם של רבים מתושבי עזה בטבח, בביזה, ובפרעות השבעה באוקטובר. ואת ההמון העזתי מריע: למראה ישראלים נטבחים וגופותיהם מחוללות. למראה חטופות – שאלוהים יודע מה עוללו להן – נגררות פצועות ומדממות ברחובות. למראה פשעים נוראים ביותר – שראוי שבית הדין הנכבד יחקור לעומקם ולא יתייחס אליהם כלאחר יד.

“אסור שהעולם ישכח ולו לרגע: חמאס אחראי לפשע נורא נגד האנושות – הטבח של השבעה באוקטובר, והחטופות והחטופים שעדיין מוחזקים בידיו. הוא גם אחראי לסבל של בני עמו. פעמים קרובות באופן ישיר ממש – כשהוא מאיים על חייהם, לוקח מהם בכוח הזרוע את הסיוע ההומניטרי שישראל מעבירה, ומשתמש בהם כמגן אנושי. צדקת הדרך שלנו איננה מעורערת ולא תתערער”,