במליאת הכנסת מתקיים היום (רביעי) דיון מיוחד לציון 75 שנה לכינון הכנסת, בסימן מלחמת חרבות ברזל.
מזהים שהילד מוכשר מאד? תזניקו אותו קדימה עם קורסים לחרדים
בישיבה משתתפים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה ח”כ בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה ח”כ יאיר לפיד ומ”מ נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן.
החזן הצבאי סא”ל שי אברמסון נשא בדיון תפילה לשלום חיילי צה”ל.
יו”ר הכנסת ח”כ אמיר אוחנה נאם: “יום ההולדת השבעים וחמש של הכנסת, הוא לא יום הולדת שמח. עת צרה היא ליעקב, ועם ישראל מצוי באחד מרגעיו הקשים, נלחם על זכותו לחיים ולביטחון, לשקט ולשלווה”.
הוא הוסיף: “המלחמה גובה מאיתנו מחירים קשים מדי יום, כבר מאה ועשרה ימים. אתמול קמנו לבוקר קשה וכואב במיוחד, בו נודע לנו שביממה החולפת נפלו לא פחות מ-כ”ד מבנינו, חיילי צה”ל. עשרים וארבע נפשות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. עשרים וארבע נפשות שאבדנו ביממה אחת, המספרות את סיפורה המיוחד של המדינה שעל תקומתה נפלו: ישראל. אדם. רפאל. סרגיי. יובל. יואב. אלקנה. מארק. דניאל. אריאל. מתן. אחמד. ברק. שגיא. ניר. סדריק. יואב. איתמר. הדר. ניקולס. שי. דוד. איליי. אייל”.
אוחנה ביקש מהנוכחים, “נקום בדומיה לכבד את זכרם של הנופלים”.
אוחנה המשיך: “מאה ועשרה ימים שאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם היפות מביטות עלינו כאן ממעל, בשבי החמאס. מאה ועשרה ימים שליבותינו ומחשבותינו עם קורבנות השבעה באוקטובר, מהערים, מהמושבים, מהקיבוצים, מהחוגגים, מחיילי צה”ל, משטרת ישראל ומכוחות הביטחון כולם. מאה ועשרה ימים שכל כך הרבה משפחות מתפללות על יצוען בלילות טרופי השינה ‘שרק לא נתעורר מדפיקה בדלת’. מאה ועשרה ימים שאותן דפיקות בדלת, הפכו צמד מילים תמימות למילים הכואבות ביותר בשפה העברית: ‘הותר לפרסום’. ולמרות כל זאת, למרות הכאב והשכול, במותם, הם מצווים לנו את החיים”.
אוחנה ציטט את הלוחם הרב אלקנה ויזל שנפל: “אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר, ואופטימיות”.
אוחנה הוסיף: “הבית הזה לא תמיד התאפיין בכל אלה. שמא נשקול – כולנו, יחד ולחוד – להיעתר לתפילתו של חייל שנפל, לחזק זה את זה – אלה את אלה?”
בהמשך ציטט את אחמד אבו לטיף מרהט שנפל השבוע, “אני גאה להיות בדואי ישראלי! האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי וכולנו חיים יחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה”ל בגדוד הסיור הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים. אני שמח שיש לי הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לאכול בשר ומקלובה ברהט ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל שמנגנים בגיטרה ושרים שירים של יהודית רביץ. אני שמח שאני יכול לטייל בארץ עם חבריי ואני הכי שמח שהם לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי ב”לורה לערבייה”, בשפה הערבית ומבקשים שאעזור להם”.
היו”ר הוסיף: “ניר בנימין מגבעתיים שנפל אף הוא השבוע, קצין וג’נטלמן, עניו וצנוע, שאב השראה ועידוד גדולים מרוח האחדות שגילה במילואים. כשראה את חבריו נלחמים על תקומת הארץ יחד שכם אל שכם, כתף אל כתף, מבני דקלים ומרהט. מגבעתיים ומאלעזר. מראש העין ומאלון שבות. מזיכרון יעקב ומיקנעם. מחיפה ומיהוד. מהרצליה ומקרני שומרון. מקרית ארבע ומפרדס חנה. מקיבוץ מסילות ומראשון לציון. מרמת גן וממבוא בית”ר. מבאר שבע ומבית גמליאל. מתל אביב, ומירושלים. הם לחמו יחד, הם נפלו יחד, כדי שאנחנו – נוכל לחיות פה יחד.
“הוא אמר לאימו מיכל ‘אל תאמיני לכל מה שאת שומעת בחוץ – אנחנו מנצחים!’ בעוד בנה נטמן לפניה, ביקשה מיכל מהקהל שליווה אותו בדרכו האחרונה לחזור על הקריאה ‘עם ישראל חי! עם ישראל חי!'”
אוחנה המשיך בנאום בישיבה המיוחדת במליאה: “התיעוד הראשון המוכר לנו של הצירוף הזה, ‘עם ישראל חי!’ הוא מאחד המקומות שנחזה להיות ההיפך הגמור לו. ברגן בלזן. לשחרור מחנה המוות ב-1945 התלווה כתב ה-BBC פטריק ווקר, שתעד והקליט את ששמע וראה. שלדי אדם מזי רעב, עור ועצמות, בני העם העתיק והנרדף, בני עמנו, שאיבדו לאורך שנות המלחמה הקשות את כל היקר להם, עומדים ושרים בפני הצבא הבריטי את ‘התקווה’ בשפתם הקדומה, בשפתנו, השפה העברית. הם איבדו כמעט את כל היקר להם, אבל שרו ‘עוד לא אבדה תקוותנו’.
“שם, הרב הצבאי הבריטי, הרב לסלי הארדמן שהיה יחד עם הכוחות המשחררים, מוציא מגרונו ברעד ובהתרגשות את מה שיהפוך לתיעוד הראשון בהיסטוריה של צירוף שלוש המילים הפלאיות הללו ‘עם ישראל חי!'”
“עם ישראל לא זר לפרעות, לרדיפות, לטבח ולשואה. אך תמיד, מתוך הכאב העמוק, מתוך היגון והשכול, מתוך הצער והעצב התהומיים, ידענו לצמוח ולהצמיח, לבנות ולהבנות, ללמוד וללמד, לפרוח ולהפריח, לחיות, ולהביא לעולם חיים. כך יהיה גם הפעם.
“צדק ניר כשאמר לאימו מיכל שלא תאמין למה שהיא שומעת בחוץ – אנחנו מנצחים. צדק אחמד כשאמר שהאנשים שהוא חי ועובד איתם הם אחיו ואחיותיו. צדק אלקנה כשאמר שאנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו וציווה עלינו להיות שמחים ומאוחדים. צדקה האם הבוכיה, מיכל כשאמרה: עם ישראל חי!”
נשיא המדינה נאם במושב המיוחד לציון 75 שנים לכינון הכנסת:
“כולנו, ובמיוחד נבחרי הציבור, שהתברכנו בעם שכזה, בדור שכזה, שואלים ומחויבים לשאול את עצמנו כל העת: מה אנו עושים כדי שנהיה ראויים להם? כדי שנהיה ראויים להקרבתם. כדי שנהיה ראויים לגבורתם. כדי שנהיה ראויים לזכרם. כדי שנהיה ראויים. זה הצו – האחד, המאחד: לדעת לא רק להילחם יחד. לא רק למות יחד. אלא לחיות יחד, לבנות יחד, להיות ראויים – יחד.
חשוב לי להדגיש: אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות, אחדות אינה הפסקת הדיון והוויכוח בדברים הנוגעים לליבת הקיום של המדינה, החברה והדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה, בית המחוקקים, הוא גם מקדש הוויכוח והדיון הישראלי, והמרחב לקבלת ההחלטות המשפיעות ביותר על חיינו.
אין לאף אחד ספק שהבית הזה יקיים בקרוב מאד את הדיונים החשובים וכנראה גם הסוערים ביותר שיש. על מלחמה ועל שלום, על היום שלפני ועל היום שאחרי, על ביטחון, על כלכלה ועל חברה, על מדיניות ותהליכים פוליטיים וציבוריים, על הסקת מסקנות והפקת לקחים, וכן, גם על תהליכי הנורמליזציה שלנו במזרח התיכון – שחמאס, חיזבאללה, החות’ים, וראש תמנון הרשע הטרוריסטי – איראן מנסים לסכל בכל כוחם.
אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר: יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים! אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בַּשִּׂיחַ הציבורי, בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בַּשִּׂיחַ! אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי. הדרישה של העם, של המשפחות, של החללים – חייבת לחלחל לְכָאן. חייבת להשתקף מִכָּאן. חייבת להפוך לְצַו החקוק על קירות המשכן הזה. זו חובתנו, כלפי העם הזה, כלפי הדור הזה. להיות ראויים.
אחיותיי ואחיי משפחות החטופים – אנחנו מחויבים להחזיר הביתה כל אחת ואחד מהם ופועלים בכל דרך לשחרורם. זה חלק קריטי בַּבְּרִית בין מדינת ישראל לאזרחיה ולחייליה. עם שלם עומד אתכן בימים הנוראים האלה! החטופים ואתן בלב של כולנו – כל דקה, כל שניה!
אני מחזק גם את אחיותינו ואחינו המפונים מבתיהם בדרום ובצפון, ומייחל לשובן המהיר של המשפחות והקהילות לבתיהן – בהשקט ובבטחה”.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס בנאומו במליאה למצב המלחמתי: “מדינת ישראל למודת מלחמות ומבחנים. וגם בזה הנוכחי נעמוד יחד וננצח בעזרת השם. אנו מוכיחים יום יום לאויבנו שהם טעו בגדול. הם האמינו שנתפרק מכל מה שיקר לנו. הם השלו עצמם שישראל חלשה כקורי עכביש. ההפך הגמור קרה. ספגנו מכה קשה מאוד ב-7 באוקטובר, אך מהר מאוד נעמדנו על רגלינו. זוהי מלחמה על הבית. היא חייבת להסתיים במיגור התוקפנות והרשע של הנאצים החדשים. מי שתקף אנס ורצח הביא על עצמו במו ידיו חורבן חסר תקדים”.
נתניהו הוסיף: “הגדרנו את יעדי המלחמה והם שרירים וקיימים – להביא למיטוט שלטון החמאס, להביא את כל חטופינו הביתה. אין ולא תהיה שום פשרה במה שנוגע להבטחת קיומנו ועתידנו לדורי דורות. נשקם את יישובי העוטף, נחזיר את תשובי הדרום והצפון בבטחה לבתיהם. נקדם ביתר שאת מדיניות ההתעצמות. נבצר את מעמדה של ישראל כמגדל השמירה של העולם התרבותי במזרח התיכון. אמרתי למנהיגי העולם שאם ישראל חלילה לא תנצח – אתם תהיו הבאים בתור. אמרתי להם שהמלחמה שלנו היא המלחמה שלכם, והניצחון שלנו הוא הניצחון שלכם”.
לדבריו, “נשיב לתוקפינו מלחמה שערה וכך ניתן תקווה לאנושות כולה. את המסר הזה אני מדגיש גם כלפי פנים. רוב מוחלט בעם מאמין בצדקת דרכה של ישראל. הגבורה של לוחמינו וגיבורנו שנפלו תנצח. נצח ישראל ינצח.
“מחר ט”ו בשבט, זהו זמן של העמקת שורשים ונטיעות. בקיבוץ כרם שלום על גבול ישראל עזה יינטעו שתילים חדשים – עצי גבורה. מחר חברי הקיבוץ יטעו את העצים לזכר הנופלים על הגנת הישוב בשמחת תורה, ויבטאו את ניצחון החיים שלנו על תרבות המוות של אויבנו. זהו ניצחון גדול, הוא יהיה שלם, הוא יהיה מוחלט. חג שמח למדינת ישראל, למפקדינו וחיילנו. חג שמח לכנסת ישראל”.