עמירן דביר מספר: “הכל התחיל בזמן המלחמה.
התחלנו לקבל כמויות של הודעות להתפלל על החייל הזה, ועל ההוא, ובכל ההודעות חזר על עצמו אותו פרק קכ״א בתהילים.
כל כמה דקות מצאתי את עצמי יושב וקורא את פרק התהילים – ובכל פעם לרפואת חייל אחר.
באחד הימים, ישבתי על הפסנתר ותוך כדי נגינה קיבלתי עוד פעם הודעה להתפלל לרפואתו של חייל פצוע. התפללתי עם הפסנתר, ותוך כדי תפילה יצא לי הלחן הזה.
ובעודי שר, ראיתי בעיניי רוחי שישיר איתי מישהו שהוא לא בהכרח דתי, כדי להמחיש את הביחד של התקופה, ונזכרתי בחלום ישן שלי לשיר עם אריק סיני המוכשר, שהקול שלו מצמרר אותי, והנה התוצאה לפניכם”.