כיום עוד חוגים מאמצים את הדרך, אך ראוי לזכור את מחוללי המהפכה

בשבת זו נציין את יום ההילולא י’ בשבט, שבו נסתלק הרבי הריי”צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, והחלה להאיר שמשו של חתנו וממלא מקומו (רבי מנחם-מענדל שניאורסון) – הרבי מליובאוויטש.

שנות מנהיגותו של הרבי הריי”צ היו רצף מתמשך של מסירת נפש מול מציאות קשה ומאיימת. הוא קיבל את שרביט ההנהגה בשנים האיומות של השלטון הקומוניסטי ברוסיה, ועל אף אזהרות השלטונות פעל לשימור גחלת היהדות במרחבי רוסיה, עד שנאסר, הוגלה, ולבסוף שוחרר בתנאי שיעזוב את המדינה.

משם עבר ללטוויה ולפולין, והוסיף לעמוד בחזית המאבק הקיומי של עם ישראל, עד שבאה השואה, והוא ניצל בניסי ניסים והגיע לארה”ב. אך במקום לנוח בחוף המבטחים פתח הרבי במערכה להחייאת היהדות באמריקה, והניח את היסוד למפעל השלוחים שאותו פיתח לממדי ענק חתנו וממלא מקומו.

חשיבה במושגי כלל ישראל

הקו המאפיין את שני המנהיגים האלה הוא תחושת האחריות לעם ישראל וחשיבה במושגים של כלל ישראל. אם ליהודי בשיקגו אין תפילין – שנתם תידד מעיניהם. אם בניו-זילנד אין מקווה טהרה – הם יהפכו עולמות לבניית מקווה. אם במרוקו חסרים מוסדות חינוך על טהרת הקודש – ישלחו שלוחים כדי שיקימו אותם.

כיום הגישה הזאת נראית טבעית, אבל זה אופייה של מהפכה, שבסופה הדברים שחוללה נעשים מובנים מאליהם. זה לא היה כך לפני שבעים ושמונים שנה. קהילות שעברו את הטלטלות הנוראות של אמצע המאה העשרים – המהפכה הקומוניסטית והשואה – ניסו לאסוף את השברים ולהשתקם. מי היה יכול לחשוב על צורכי כלל ישראל.

הרבי הריי”צ, ובעקבותיו חתנו וממלא מקומו, חוללו מהפכה בהטמיעם דרך ראייה אחרת, שבמרכזה אחריות לכל יהודי באשר הוא. הם חינכו דורות לחוש אכפתיות ליהודי שאין לו תפילין, לבית יהודי שאין בפתחו מזוזה, למשפחה יהודית שמתקשה להשיג אוכל כשר, לילד יהודי שאין באזורו גן ילדים או בית ספר יהודי.

זו תחושת אכפתיות הנובעת מאהבת ישראל אמיתית, בלי לצפות לתמורה כלשהי. היהודים שאתה עוזר להם לא יצטרפו בהכרח לקהילתך, לא יימנו עם מעגל תומכיך ולא יגמלו לך על מאמציך. ובכל-זאת אתה הופך עולמות ועוזר להם, כי חונכת לחוש אכפתיות לכל יהודי ולהיות חסר מנוחה כל עוד לא קיבל מענה למצוקתו.

קריאה לכולנו

כיום עוד ועוד חוגים מאמצים את הדרך הזאת, אבל ראוי לזכור את מחוללי המהפכה, שמסרו את נפשם לטיפוח תודעה זו ולהשרשתה בליבות אלפי צעירים. הם שחינכו דורות לנכונות לעזוב משפחה תומכת וקהילה מחבקת ולצאת למרחקים, מתוך אותה תחושת אחריות לכל יהודי.

י’ בשבט מפנה קריאה אל כל אחד ואחת מאיתנו – להפנים יותר את תחושת האחריות הזאת. לא להסתפק בדאגה למשפחתנו ולמעגל הקרוב אלינו, אלא לחשוב על עוד יהודי הזקוק לעזרה, גשמית או רוחנית. אהבת ישראל אמיתית, אהבת חינם, היא שתביא את הגאולה האמיתית והשלמה.