‘אחזתי בו ושאלתי בערבית ‘מאיפה נכנסת?’: האשה שמנעה אסון ביתד

נסרין יוסף, תושבת היישוב יתד שליד רצועת עזה, שוחחה היום (ראשון) עם ינון מגל ויוסי יהושוע ב־103fm ושיתפה בסיפורה המרתק ומעורר ההשראה – סיפור גבורה אמיתי, כיצד הצליחה למנוע אסון ביישובה ב־7 באוקטובר.

איפה אתם רוצים את הדירה שלכם? הגרלת ‘דירה בהנחה’ • כל הפרטים

“ב־7 באוקטובר ב־6:30 בבוקר היה צבע אדום ראשון. קמתי, הלכתי לבעלי שהיה עם רגל שבורה, הוא היה בגימלים. הכנסנו את הילדים לממ”ד. לקראת השעה 10:00 ראינו שיש מחבלים בחוץ. כיתת הכוננות תפסה מחבל ראשון ורצתי החוצה עם חבל ביד לקשור אותו, תפסתי אותו מהצוואר ושאלתי אותו בערבית ‘מאיפה נכנסת? מי שלח אותך?’.

“אמרתי לו ‘תסתכל לי בעיניים, אני לא מפחדת ממך’. הוא באמת הסתכל לי בעיניים, ואני זוכרת אותן מבריקות, והוא הצביע לי על החממה שהוא נכנס משם. שאלתי אותו ‘איפה משם?’, הוא אמר לי ‘יש פתח בגדר’. שאלתי אותו ‘כמה יש עוד?’, הוא אמר לי ‘הרבה’. שאלתי אותו ‘איפה?’, הוא אמר לי ‘בחממה’. הקפצתי לשם כיתת כוננות.

“אחרי חצי שעה תפסו עוד ארבעה שהיו כבר בדרך לחצר האחורית שלי. קשרנו אותם, ואני מוצאת את עצמי מתחילה לתחקר אותם בערבית, ‘מי שלח אתכם? מאיפה נכנסתם? כמה יש עוד?’. אחד מהם היה פצוע, חטף כדור במותן, והוא ניסה להשתיק את כל אלו שהיו לידו. במצב הזה ידעתי עם מי יש לי עסק כאן. ביקשתי מבעלי שיפרידו אותו משאר החבר’ה.

“היה אחד שדיברתי איתו ואמרתי לו ‘תקשיב. אני ערבייה כמוך. אני נשבעת לך בכבוד שלי’, שאצל הערבים הכבוד של האישה זה מעל הכול, ‘אני אתן לך כסף, זהב, אוכל, מים, מקלחת, אפילו אני אעלה על מדי צה”ל. אבריח אותך מכאן באוטו שלי, ואף אחד לא יידע שאתה עזתי’. באיזשהו שלב זה עבד עליו. שאלתי אותו ‘מאיפה נכנסת?’, ואז הוא אמר לי שיש פתח בגדר ומשם הם נכנסים. שאלתי אותו ‘כמה אנשים עוד יש?’, הוא אמר לי ‘יש עוד המון’. שאלתי ‘איפה?’, הוא אמר לי ‘בחממה, יש בפרדס, ויש את המפקד שלהם עם החוליה הכבדה שנמצאת באנדרטה’. ניסינו להזעיק כוחות צה”ל למרות שהיינו בלי קליטה, בלי חשמל, בלי כלום במשך 48 שעות.

“עם כיתת הכוננות התחלנו לעשות סריקות. בינתיים חילצתי מידע כמה שאני יכולה. בזמן שאני חילצתי מידע מהמחבלים, הטלפון של אחד מהמחבלים התחיל לצלצל. עניתי לטלפון וראיתי שזה לא בן אדם רגיל. על המסך של הטלפון הופיע כינוי, ובאותו זמן עמד לידי קצין ואמרתי לו: ‘תקשיב, זה לא בן אדם רגיל, זה כינוי. קן של ציפור’.

“הוא אמר לי ‘תעני’. עניתי והזדהיתי שוב: ‘שמי נסרין, אני ערבייה, יש לי דירת מסתור על הגדר, איפה אתם נמצאים? מאיפה אתם באים? כי כל החבר’ה נמצאים אצלי, ואני מסתירה אותם כי הצבא הישראלי מחפש אותם, ואני לא יכולה לדבר יותר מדי בטלפון כי אני לא רוצה שהצבא ימצא אותנו’.

“שמתי את הטלפון על השתק ותרגמתי לקצין לידי, והוא אמר לי: ‘תמשיכי, את עוזרת לי מאוד’. שוב חזרתי ל’קן של ציפור’ ואמרתי לו: ‘תקשיב, אני לא יכולה לדבר יותר מדי כי הצבא מחפש ואנחנו יושבים בחושך’. באיזשהו שלב הוא חשד בי ואמר לי: ‘תביאי לי את אחד הבחורים שנמצאים לידך, אני רוצה לדבר איתם’. אמרתי לו: ‘יש מלא כאן. עם מי אתה רוצה לדבר?’. הוא אמר לי: ‘תביאי לי או את מוחמד או ודיע’. שמתי על השתק ואמרתי לקצין. יצא שמוחמד זה הפצוע ושאלתי מי זה ודיע, יצא מחבל עם חולצה בצבע חרדל, זה ששיתף פעולה איתי”.

יוסף המשיכה לשתף באירוע יוצא הדופן: “לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו: ‘תקשיב ודיע, אני שוב נשבעת לך בכבוד, אני עדיין עומדת בהבטחות שלי, אתה תקבל כסף, זהב, אוכל, אני אעלה אותך על מדי צה”ל ואבריח אותך, אף אחד לא ידע’. הוא אמר לי: ‘טוב’. אמרתי לו: ‘אתה תגיד מה שאני אומרת לך. אתה אומר שאני מתייחסת אליכם יפה, אתם אכלתם’. הוא אמר לי ‘בסדר’.

“נתתי לו לדבר עם המפקד שלו, הוא אמר לו: ‘אישה טובה. היא נתנה לנו אוכל, מים, היא מסתירה אותנו’. הוא שאל אותו: ‘אתה בטוח?’, הוא אמר לו: ‘כן’. כל הזמן סימנתי לו ‘טוב מאוד’ ובאותו זמן תרגמתי לקצין מה שההוא אומר לו. ואז הוא שאל אותו: ‘כמה הספקתם להגיע?’, הוא אמר לו: ‘כמעט 4 ק”מ’. אמרתי לקצין: ‘הוא נותן את המיקום שלנו’, אז לקחתי את הטלפון מהמחבל, אמרתי לו: ‘קן של ציפור’ תקשיב, כמה אתם? 30,20,10? אני רוצה להתארגן על אוכל, מים, שתייה, לינה. הוא אמר לי ‘המון’.

“שאלתי אותו: ‘כמה המון? איפה אתם נמצאים? אני יכולה לבוא לקחת אתכם עם האוטו, יש לי אוטו גדול’, ושוב תרגמתי לקצין. ואז הוא אמר לי: ‘מאות’. שמתי על השתק ואמרתי לקצין: ‘הוא אומר לי שהם מאות והם בדרך לכאן’. חזרתי ואמרתי לו: ‘בסדר. מאיפה אתם באים?’, הוא אמר לי: ‘מרפיח, ויש פתח בגדר ואנחנו נכנסים משם’. הוא התחיל לשבח אותי בערבית והוא אמר שהוא רוצה לפצות אותי. אמרתי לו: ‘לא צריך, אני עושה מה שצריך לעשות’, ואז הוא אמר אינשאללה, בעזרת השם הלילה אנחנו נכבוש את ישראל’, וזה המשפט ששבר אותי בסוף וניתקתי את השיחה. לא יכולתי יותר לשמוע”.

איך האינפורמציה הזאת סייעה לכם?

“ככה מנעתי אסון כי המפקד עם החוליה הכבדה, אופנוענים וכמה טנדרים לבנים, חיכתה להיכנס לטבוח בנו ורצו לכבוש את כל היישובים שלנו, וגם החוליה שהייתה בתוך הפרדס, בעזרת האומץ של כיתת הכוננות – הם תפסו אותם ומנעו אסון בתוך היישוב”.

מה קרה עם האינפורמציה שמאות מגיעים מרפיח?

“לשמחתנו יחידת לוט”ר חיסלו אותם באנדרטה לפני שנכנסו ליתד. הייתה חוליה מאוד כבדה שם.

“בתור אישה דרוזית שמרתי על הבית שלי, על השכנים שלי שהם המשפחה שלי, על האדמה שלי. זאת המדינה שלי וביטחון המדינה שלי זה הביטחון שלי. אני חושבת שכל אישה שאכפת מביטחון המדינה שלה והשכנים שלה, לא משנה אם היא דרוזית או יהודייה, היא צריכה לעשות מה שאני עשיתי. הנפש של כל החברים שאני איבדתי ב־7 באוקטובר עטפה אותי, והייתה השגחה עליונה שנתנה לי את כל הכוח הזה, והצלחתי לשמור על הבית ועל הקהילה שלנו”.