האם זה מוסרי להשאיר את ילדי עזה ברצועה לחיות חיי משטמה?

מדהים לראות שוב ושוב בני-אדם המגדירים עצמם מוסריים ואוהבי אדם והם תקועים בתפיסה שאינה חדלה מלהוליד רוע ורשע וסבל. אם אך תציע להם לחשוב בכיוונים הגיוניים יותר, יפסלו כל רעיון כזה על הסף, כי הם שבויים לגמרי בקונספצייה הקורסת.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה של רצועת עזה מבין שזאת בעיה שאינה ניתנת לפתרון בלי צעדים דרסטיים. המצרים, ששלטו ברצועה עד מלחמת ששת הימים, לא רצו לקבל אותה בחזרה כשנכרתו הסכמי קמפ-דייוויד. הם ידעו היטב איזה קן צרעות היא.

מה העתיד הצפוי להם?

הטרור והשנאה מושרשים ברצועה הזאת כבר שבעים שנה. מאז ומעולם היא הייתה בית חרושת לטרור ולשנאת ישראל. מדברים כל הזמן על אוכלוסייה אזרחית ועל ‘בלתי-מעורבים’, אבל כוחותינו מגלים עכשיו כמעט בכל בית עד כמה האוכלוסייה הזאת מעורבת בטרור עד צוואר.

זה החינוך בגני הילדים, בבתי הספר ובאוניברסיטאות. כמעט כל בית הוא מחסן של אמצעי לחימה וחומרי חבלה. ראינו היטב את השמחה והצהלה של התושבים ה’תמימים’ למשמע הידיעות על טבח שמחת תורה.

מצב זה מעניק לנו את מלוא הלגיטימציה להתייחס לאוכלוסייה הזאת כאל שותפים לטרור. אלה אינם חפים מפשע אלא מחפים על פשע. כשם שברור לנו שהצדק מחייב לעשות דין במחבלים ובשולחיהם, גם האוכלוסייה שמחנכת לטרור ומעודדת טרור ומסייעת לטרור אמורה לקבל את עונשה, ולא צריכות להיות לנו שום נקיפות מצפון בעניין זה.

אבל מעבר להיבט הקשור בנו – בואו נחשוב מה הדבר הנכון לאוכלוסייה הזאת ולעתידה. אם משאירים אותה ברצועה, חורצים למעשה את גורלה לעוד שנים של התבוססות ברוע ובשנאה ובחינוך להרג. ילדי עזה יתחנכו להרוג ולהיהרג, ויהיו קרבן למטיפים האסלאמיים הקנאים, שיטיפו להם כי הערך הנעלה ביותר הוא להרוג יהודים ולהיות ‘שאהיד’.

האם זה מוסרי להשאיר אותם שם, לחיות חיי אומללות ומשטמה? האם ראוי להניח לילדים לגדול ליד מטעני חבלה, טילים ורימונים? האם מצפונם של בני-אדם מוסריים חי בשלום עם התמונות של מיטות תינוק שבהן מוטמנים כלי נשק וחומרי נפץ?

צאו מהקונספצייה

כל מי שאינו כבול בקונספצייה מעוּותת יסכים שהוצאת האוכלוסייה הזאת מהרצועה, ומתן אפשרות לפתוח בחיים חדשים במקומות אחרים בעולם – הם הצלה בעבורה. שם יש סיכוי שילדי עזה ילמדו בבתי ספר נורמליים, ילמדו מקצוע יצרני ויהיו בבגרותם בני-אדם בריאים, ששואפים לחיות חיים שלווים ולגדל ילדים לחיי בניין ויצירה. אז בשם איזה מוסר מתנפלים על כל מי שמציע הצעות כאלה, כאילו הוא אויב האנושות?

לאורך השנים נוסו פתרונות מגוּונים לבעיית הרצועה, ובכל פעם התנפצו הפנטזיות מול עינינו. היו שהאמינו שאחרי היציאה מהרצועה עד המטר האחרון ישקיעו העזתים את המשאבים האדירים שהעניק להם העולם לפיתוח האזור ולחיי בניין ושגשוג. כעת הכול רואים לאן הלכו המשאבים האלה – למנהרות, למשגרי טילים ולבניין צבא של רוצחים מתועבים.

המסקנה ברורה ומתבקשת כל-כך. רק צאו מהקונספצייה!