מספר שדכנים, הכואבים את תופעת הבחורים והבחורות המבוגרים בציבור החרדי הממתינים לישועה, שיגרו פניה אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין, בה הם כותבים כי הבחינו בדבר מעניין: הנתון הראשון אותו מבררים בשידוכים במגזר החרדי הוא העדה אליה משתייכים הבחור או הבחורה – ואם יש שוני, זה “מפיל” את השידוך מיד, ללא שום בירור התאמה.
השדכנים מפרטים כי מבדיקה שערכו עולה, כי יש עדות מסוימות אשר יש בהן בחורים מבוגרים רבים, ומצד שני יש עדות רבות שיש בהן בחורות מבוגרות, ויתכן שאם ישדכו מעדה לעדה השידוך עצמו יכול להתאים. אולם הם קבלו על כך שאפילו לא בודקים את השידוכים האלו, כי מיד ששומעים שזו עדה אחרת – מסרבים.
לדוגמא, בציבור החסידי ישנם בחורים מבוגרים רבים, ואילו בציבור הליטאי והספרדי ישנן בחורות מבוגרות. לפי השדכנים, אם אנשים לא יתעקשו על הנושא הזה, ויבררו לעומק את הנתונים, מבלי להתייחס לעדתיות, יהיה אפשר לקדם שידוכים רבים.
השדכנים הוסיפו וציינו, כי אמנם הדבר עלול לעורר שאלות הלכתיות, לדוגמא איזה נוסח תפילה יתפללו, אשכנז או ספרד או עדות המזרח, וכן שינויי מנהגים נוספים כגון אכילת שרויה בפסח, אכילת מצות מכונה, אכילת קטניות וכדומה – ולכן הם מבקשים לשמוע דעת תורה ופסק הלכה ברור – האם אפשר לקדם יוזמה ורעיון של שידוכים מעין אלו, או שיש להמשיך את הנהוג עד היום, שכל עדה מתחתנים רק עם העדה שלהם?
הרב זילברשטיין, בתשובתו שהתפרסמה בקובץ ‘ווי העמודים וחשוקיהם’, הרחיב והשיב. בתחילת דבריו ציין, כי כל העדות הקיימות בעם ישראל וחילוקי המנהגים ביניהם עם שינויי נוסחאות התפילה, לא נוצרו סתם כך עם הזמן, אלא מכוונים כנגד שנים עשר שבטי ישראל, וכל שבט יש לו שער משלו ומנהגים משלו ומנטליות שונה – ובכל זאת, מצאנו שאמרו חז”ל (מסכת בבא בתרא דף קכא.) שלא היו ימים טובים לישראל כמו ט”ו באב, שביום זה הותרו שבטים לבוא ולהתחתן זה בזה.
משום כך, כותב הרב זילברשטיין: “כך גם בזמננו, למרות שיש עדות שונות ויש שוני במנהגים ובמנטליות, בכל אופן אפשר להתגבר על זה, ויש פתרונות הלכתיים לכל נושא, וחז”ל קבעו יום טוב ביום הזה שהתגברו על הקשיים ועם ישראל התערב לשבטיו. בין היהודים יש הרבה מכנה משותף, וחבל ששוני המנהגים הקטנים שיש ביניהם יעכב אותם מלבנות בית בישראל, וזה מצוה גדולה לזרז את הענין, ולערב בין שבטי ישראל, ואילו חז”ל היו קיימים היום, היו עושים יום טוב ביום שעם ישראל היו מתגברים על הקשיים הקלים, וינשאו זה לזה”.
בהמשך דבריו מציין הגר”י זילברשטיין את הידוע, כי בעם ישראל הייתה מחלוקת גדולה בין בית שמאי לבית הלל בהרבה מאד תחומים בחיים, והשוני ביניהם היה כל כך חריף – שזה השפיע על כל מהלך החיים, ובכל זאת מצאנו במשנה במסכת עדויות (פ”ד מ”ח) שלא נמנעו בית שמאי מלשאת נשים מבית הלל, וכן הפוך.
הפוסק חידד נקודה מעניינת נוספת: במשך כל הדורות והגלויות שעברו עם ישראל וכל שינויי המנהגים והנוסחאות, בכל זאת לוח השנה נותר זהה לחלוטין אצל כל העדות והקהילות, ובכל הקהילות ראש השנה חל באותו יום, וכן יום כיפור, סוכות, חנוכה, פורים, פסח, שבועות, וכל מועדי ישראל. גם בקהילות יהודיות רחוקות שיכלו להתבלבל ולטעות, הקב”ה שמר שהדבר לא יקרה.
אין זאת אלא משום שאם לוח השנה לא היה שווה, לא היה אפשר להנשא זה לזה מעדה וחוג אחר, כי בעדה אחת היה פסח מתחיל ביום זה, ואילו בעדה השניה מותר עדיין לאכול חמץ, אבל הקב”ה סייע לנו בדבר זה, וזה סימן שהקב”ה רוצה שכל עם ישראל יוכלו לחיות יחד ולהנשא זה לזה, וכל השינויים הם בדברים קלים, וכמו י”ב שבטים, שאפשר להתגבר על שינויים אלו.
הפוסק קבע: “לכן כל עדה צריכה לדבוק במנהגיה, ואין לשנות, אבל לגבי נישואין אדרבה אפשר לערב בין העדות, וביום שיתערבו יעשו יום טוב גדול כמו בט”ו באב”.
לאור דברי הרב זילברשטיין, יש מי שהחלו להפנים כי כשם שמתפשרים לפעמים בפרטים מסוימים, כך ניתן להתפשר על העדתיות.