הבטן המלאה של גפני: גם לא לתמוך בראש עיר חרדי וגם להדליף?

לא נעים, בימים כה קשים של מלחמה, לדבר על בחירות מוניציפאליות. זה נראה קטנוני מדי. אבל ההכרח לא יגונה: מועד הבחירות הולך וקרב, רק עוד כחודש וחצי, בסוף חודש פברואר.

לפי שעה, לא עושה רושם שיש מי שמתכוון להתאמץ ולדחות את המועד, שגם כך הושג אחרי שנדחה פעמיים.

קצת אחרי שמשפחות החטופים יצאו מחדר סיעת יהדות התורה, החלו חברי הכנסת לנסות ולדון גם על עניינים שבשגרה. בין השאר, החליט יו”ר ‘דגל’ משה גפני לפתוח את סוגיית הבחירות.

ברקע, פגישה שקיים לפני מספר ימים עם שר השיכון יצחק גולדקנופף.

צריך להקדים ולומר כי השילוב של גולדקנופף ברשימת אגודת ישראל לווה בלא מעט תהיות לגבי האופן בו ינהל את העניינים. אלא שעד מהרה התבררו יחסי האנוש המופלאים שלו. אין אדם בכנסת שיוכל לומר ששר השיכון התקוטט אתו, הוא אפילו אינו מנהל ויכוחים. רק מעניק טפיחות על השכם ומילים טובות.

הבעיה –  שהוא אינו שליט יחיד. יש אנשים סביבו, וכמו תמיד גם מי שפועלים בניגוד לרצונו ולהשקפת עולמו. משום שאין דרכו לריב, גם לא איתם, הוא שותק. לפעמים סופג ביקורת, המופנית כלפיו, למרות שהכול יודעים שלא הוא האשם.

כך קרה שפגישה בינו לבין גפני הודלפה, למגינת ליבו, לעיתונאים. גפני אינו אחד שמדליף, גם גולדקנופף לא. אבל מספיק שיש מי שהובאו בסוד העניינים, כדי שיימצא מדליף שיהרוס הכל. כי אחרי הכל, במו”מ מסוג זה לסודיות יש ערך לא מבוטל. וכשהכול נפרס בפרהסיה, זה דומה לדיוני הקבינט הבטחוני: בושה אחת גדולה.

זו הסיבה שגפני הגיע טעון לישיבת הסיעה ביום שני – ובצדק. פגשתי אותו כשיצא ממנה. הוא היה  טעון עוד יותר.

ברקע: הבחירות לראשות העיר בית שמש. ‘דגל’ חיפשה מועמד שירוץ מול עליזה בלוך, אחד שיש לו גם סיכוי סביר להביס אותה – וקשה, כידוע, לנצח ראש עיר מכהן, במיוחד אחת שגם עבדה ממש לא רע.

כשנבחר שמוליק גרינברג לתפקיד, קמו לו עד מהרה – וכמנהג יהודים טובים בקהילות ישראל – גם אופוזיציות פנימיות. ועדיין, ‘דגל’ ציפתה שכל הציבור החרדי (לפחות כמעט ‘כל’) יתייצב לצידו, מה שיאפשר לו להביס את בלוך. אלא שאז התברר לקברניטי ‘דגל’: ש”ס מציבה מועמד מטעמה, את מוישה אבוטבול.

בהבנתו הפוליטית של גפני, הצבת אבוטבול כמועמד רק מגדילה את סיכויי בלוך לזכות בתפקיד (בעבר הסברתי מדוע מלכתחילה זו הייתה מטרת ש”ס, שכמעט סגרה עם בלוך, עד שאחד הרבנים עצר את הסגירה. הצבת אבוטבול נועדה להוביל לסיבוב שני, אז ‘יבין’ אותו רב כי אין ברירה אלא לתמוך בבלוך. עד כאן הפרשנות דאז, רק ימים יגידו האם היא נכונה או לא).

כחרדי, גפני לא יכול לאפשר שבמשמרת שלו תכהן ראשת עיר לא חרדית, והוא יעשה הכל כדי למנוע זאת. אם לש”ס הוא לא הצליח להסביר את חשיבות האידישקייט התלויה בכך, הוא היה משוכנע כי לאגודת ישראל לפחות  זה יהיה ברור מאליו.

עד שהבין, שאגו”י ממש לא אתו. כלומר, סיעת שלומי אמונים – ואיתה תמיד גם בעלזא – סגרה על תמיכה בגרינברג (כשכל הטוב הזה מלווה בתמיכה של ‘דגל’ במועמד שלומי אמונים באלעד. הרי, אין פראיירים בפוליטיקה), אבל שאר חלקי אגו”י, קרי גור וויז’ניץ (גולדקנופף את טסלר) ממש לא.

מה יצא מהשיחות הללו? שום כלום.

גפני ממשיך להסתובב עם בטן מלאה על גולדקנופף, שלא מצליח למנוע הדלפות בסביבתו (האמת, מן הסתם גם גולדקנופף עם בטן מלאה בנושא), על כך שאי אפשר לסגור אתו דברים בשו-שו, ובעיקר – ממש בעיקר, על כך שתמיכת אגו”י ממש לא נתונה לנציג הדגלאי.

במצב התככים הפנימי הזה בתוך ‘יהדות התורה ה-מ-א-ו-ח-ד-ת’, עליזה בלוך יכולה לצחוק כל הדרך לבניין עיריית בית שמש. שכן,  יש לה את מרב הסיכויים ליהנות מקדנציה נוספת.

לגפני זה יכאב, משום שבעיניו ראשות עיר זה ‘אידישקייט’ (והרי, זה בדיוק מה שאמר מרן הגר”ד לנדו על תמיכתו בפרוש לראשות אלעד, כי השיקול הוא אידישקייט), אך לא בטוח שבכל המפלגות זה ככה. כשזה מגיע מכיוון ש”ס – מילא. אבל כשהחברים בתוך מפלגתו (השסועה) נוהגים כך, זה מתסכל.

גם להדליף, וגם לא לתמוך בראש עיר חרדי? מבחינת גפני, הגזימו.