1.
“הוא הכי סחבק שיש בליכוד”, אומרים עליו ליכודניקים רבים. סחבק, אבל “לא עושה שטויות”, כפי שיש כמה שמייצרים חדשות לבקרים הערות ביניים לא חכמות. לא תשמעו דברים כאלו אצל השר אלי כהן. שר האנרגיה החדש, אם לא שמתם לב.
כשקיבל את התפקיד, עם הקמת הממשלה לפני שנה, ידע ש”החוץ רק לשנה” ושהרוטציה עם השר ישראל כ”ץ כבר מעבר לפינה. שנה זה זמן שחולף די מהר, בטח בפוליטיקה, ועוד יותר בפוליטיקה הישראלית. אבל איש, גם לא הוא, לא חלם שלימים, היסטורית, כשישאלו “מי היה שר החוץ בטבח שמחת תורה”, התשובה תהיה: השר אלי כהן.
איכשהו, משמים, זה יצא ככה.
מתקפת הפתע תפסה אותו בביתו שבחולון. מוקדם בבוקר זרמו אליו הידיעות, אבל לקח לו כמה שעות כדי לקלוט מה בעצם קורה פה. ועד כמה מדובר באירוע היסטורי קשה, כזה שהעם היהודי, גם זה שבתפוצות, לעולם לא ישכח.
בעוד משרדי ממשלה נופלים תחת הבירוקרטיה, מתקשים לעכל ולהפנים את גודל האירוע, לא מתפקדים כפי שהיה מצופה מהם, לשבחו של משרד החוץ ייאמר, שמהר מאוד הוא כבר היה שם, בכל העוצמה.
עם רכבת הזדהות אווירית של עשרות מנהיגים ושרי חוץ מכל העולם, עם פגישות של השר עם 65 שרי חוץ ממדינות שונות.
השר אלי כהן זיהה מיד את הפוטנציאל האדיר, את האחריות שהונחה בין רגע על כתפיו – והסתער קדימה.
2.
השבוע, נכנסתי ללשכתו החדשה במשרד האנרגיה. חשבתי, שאפגוש שר מאוכזב. אחרי הכל, אחרי שנה סוערת באופוזיציה הוא הצליח לכבוש את ליבם של כ-47 אלף מתפקדי הליכוד בפריימריז, והתברג למקום ה-2 ברשימה. ואז, מונה לשר חוץ, אבל רק לשנה אחת. ולא, אם יש אכזבה כלשהי בליבו, אני מודה שהוא הצליח להסתיר אותה היטב. כאילו מלכתחילה בחר במשרד האנרגיה רק משום הפוטנציאל הטמון בו.
ויש מצב, שהוא יצליח להפוך את המשרד לנחשק. כשהיה שר המודיעין, הפעיל אותו נתניהו בדרך להסכמי אברהם. הוא היה נציג הממשלה הראשון שביקר, לאחר שנים רבות, בשארם א’-שייח’, בראש משלחת כלכלית, מה שבסופו של יום הצליח להניע את מהלך הטיסות הישירות למקום.
אז יש הרבה מה לעשות במשרדו החדש: הוזלת מחירים, ובראשם מחירי החשמל (אולי גם, והלוואי, הפסקת הפסקות החשמל), עניינים בינלאומיים של גז ועוד. בעיני, קצת קשה אחרי הצלחה במשרד החוץ, לשכפל אותה גם במשרד האנרגיה, שמה לעשות הוא משרד פחות בכיר מהחוץ. אבל לך תדע. אלי כהן בא כדי לעבוד. לעבוד קשה.
3.
לאלי כהן יש לב חם מאוד ליהדות. אין מקום בעולם אליו הגיע כשר חוץ ולא נפגש עם שליחי חב”ד. גם באופן אישי יש לו הרבה חברים חרדים בכלל וחב”דניקים בפרט.
אבל בזה הוא משקף את תפיסת העולם הליכודית.
כשהמתנתי לו, הקשבתי לשיחת מסדרון על החשמל הכשר. שר האנרגיה הקודם ספג הרבה ביקורת מהתקשורת, כאילו מדובר במתנות שהוא מעניק לציבור החרדי. אני מאמינה, שבין הנושאים עליהם יסתער כהן הוא ינסה גם למתג מחדש את התחום. כי אחרי הכל, מדובר בפרויקט ירוק, שהפיילוט שלו אמנם מתבצע בריכוזים חרדיים, אך הוא בהחלט מיועד לכל הארץ, ובסופו של דבר יביא לתועלת מול זיהום אוויר חיבורים פירטיים של חשמל.
אבל זה יהיה רק נושא אחד. אני מאמינה, שכשר חוץ עד לפני רגע, הוא יסתער גם על הצד המדיני: הסכמי גז, ייצוא גז ועוד, כולל פיתוח הסכמי אברהם בתחום האנרגיה.
4.
הוא ‘איש של אנשים’. מאד עממי. “עד היום אני משחק כדורסל בימי שישי, כבר 30 שנה, עם אותם חברים מבית הספר היסודי, במגרש של בית הספר”. חמוד, תודו.
כשעבד בעבר ב’הכשרת היישוב’, הציעו לו לעבור לגור ביישוב סביון, אך הוא סירב. התעקש להישאר לגור בחולון. “הרגשתי שסביון היא מקום נובורישי מדי, רציתי שילדיי יהיו מחוברים למציאות הישראלית האופיינית, ולא מנותקים ממנה”.
הוא גדל כבן יחיד, בעיקר עם אמו, אחרי שאביו ז”ל נפטר בגיל צעיר מסרטן המעי הגס. וזה אולי מה שהתווה לו את אישיותו, את העובדה שאצלו המשפחה מעל לכל. “אני מקפיד להיות איתם תמיד, בכל סופ”ש”, הוא אומר. צריך להכיר חברי כנסת ושרים כדי להבין, שגם זה המון וקשה להשגה.
אם חשבתי שההישג הגדול ביותר בו הוא מתגאה הוא היותו שר חוץ ופעילותו בתקופת המלחמה, הופתעתי לשמוע שהוא מתגאה במשהו אחר לגמרי. בתקופה בה כיהן כשר כלכלה, רשם כהישג לעצמו את אחוז האבטלה הנמוך ביותר – 3.4%. “כמו שאמר הרמב”ם, לתת לאנשים פרנסה זה הרבה יותר חשוב מלתת צדקה”, הוא אומר.
5.
הוא חבר בקבינט המדיני הבטחוני. הוא לא אחד שמדליף, אבל אני מנסה להבין ממנו על המערכה בעזה.
יש מצב לפתיחת מערכה גם בצפון?
“לא נקבל נוכחות של חיזבאללה בגבול הצפון. בסיור עם שגרירים זרים בצפון, הראיתי להם כמה קרובים היישובים שלנו לגדר ואמרתי להם שאני מציע לנסראללה שיסתכל היטב מה קורה בעזה, ואם הוא לא רוצה להיות הבא בתור – הוא חייב להרחיק את כוחותיו עד מעבר לליטאני”.
האם זה מה שיקרה בפועל? רק אלוקים יודע.
סביר להניח, שישראל תנסה להביא תחילה ליישום החלטה 1701 של האו”ם, שקובעת שלא יכולה להיות נוכחות של חיזבאללה מדרום לליטאני. ואז, נסראללה יקדם אוהל ועוד אוהל. השאלה הגדולה היא מתי ואם נעצור אותו.
בתפקידו כשר חוץ שוחח כהן עם שרי חוץ רבים בנושא. “הקמנו צוות ביחד עם הצרפתים כדי להביא לפתרון מדיני”, הוא מספר, אבל גם לו ברור שלא מובטח לנו שהפתרון המדיני יעבוד.
ואם לא יעבוד?
“אזי, כל האופציות מונחות על השולחן. נעשה הכל כדי שתושבי הצפון יוכלו לחזור לבתיהם וחיזבאללה לא יהווה איום על מדינת ישראל”.
6.
אנחנו צונחים אל הפוליטיקה, עליה פחות מתאים לדבר בימים אלו. אבל מה לעשות, היא מבעבעת. מתחת לפני השטח, וגם מעליו.
הליכוד צונח בסקרים, אני אומרת לו, וזה אומר שרק 18 חברים, פחות או יותר, יצליחו להשתחל לרשימה בסיבוב הבא. די מייאש.
“לעשות סקרים בזמן מלחמה זה לא מייצג”, הוא אומר נחרצות, “ומי שמספיד את הליכוד בעת הזו, טועה ובגדול. הדרך האידיאולוגית של הליכוד והימין היא הדרך שתתברר כדרך הנכונה. כן, יש דברים שצריך לעשות, יש דברים שצריך לתקן, אבל אני בהחלט חושב שבסוף היום הליכוד היא מפלגה שורשית, היא מייצגת את כל חלקי האוכלוסיה, ובסופו של דבר אני לא חושב שיש מה להסתיר: אני תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק גם את הדרג המדיני וגם את הדרג הבטחוני ותעשה בדיקה עמוקה על מנת שנראה מי כשל, מהצד האחד, ותמליץ על כל הפעולות הנדרשות כדי להבטיח שאירוע קשה כמו זה לא יקרה בעתיד”.
ואתה מאמין שהיא תזכה את נתניהו?
“אני אומר – צריכה להיות ועדת חקירה”.
השר כהן עם חברים. צילום: דוברות
אבל אחרי המלחמה…
“כמובן. כעת כולנו צריכים להתעסק אך ורק בדבר אחד וזה ניצחון על האויבים שלנו, זה להכריע את החמאס. שאף אחד לא יעלה בדעתו לעשות מעשה נפשע כמו שהם עשו. הדבר שבאמת מחמם את הלב זה לראות את האחדות שיש בעם ישראל, בכלל רבדי האוכלוסייה. וגם אם יש מחלוקות על דברים מסוימים צריך למצוא את הדרך הנכונה לתעל ויכוחים, גם בתוכנו”.
יכול להיות שהיית צריך להיות שר הסברה?
“לא, אני ראיתי זכות גדולה להיות שר חוץ של מדינת ישראל. שאלו אותי מהו ההישג הגדול ביותר שלי, ואני חושב שזה לראות, בשעת המלחמה, אחרי השביעי לאוקטובר, את התמיכה הבינלאומית חסרת התקדים שקיבלנו. הבאנו לפה רכבת אווירית, עם המנהיגים הבכירים ביותר, מארה”ב, גרמניה, בריטניה, צרפת, אטליה יפן יותר מ-30 מדינות. אנחנו נמצאים 3 חודשים למלחמה ונכון לעכשיו כמות המדינות שקוראות להפסקת אש אפשר לספור אותן על כף יד אחת”.
אמריקה בעצמה, לא? שלב ג’, שלב כזה שלב אחר…
“אף אחד לא קורא להפסקת אש”
אם אני מבינה נכון, האש די הפסיקה, העוצמה הונמכה…
“זו לא החלטה שהתקבלה בקבינט הבטחוני, והצבא מיישם את החלטות הקבינט. אני אחראי לצד המדיני ואתה באמת רואה תמיכה בינלאומית. ואפילו החלטה במועצת הבטחון של האו”ם, שם זכינו בתמיכה הגבוהה ביותר שישראל קיבלה אי פעם. אומרים, שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אז גם בתשעה חודשים לפני המלחמה נפגשתי אני חושב עם עשרות שרי חוץ, ביקרתי ביותר מ-37 מדינות והבאנו אין ספור הישגים כמו הסכם הויזה עם ארה”ב, סיכמנו על העברת 4 שגרירויות לירושלים שזה נתון חסר תקדים שלא היה כמוהו”.
כשישאלו לימים בממד היסטורי מי היה שר החוץ של מדינת ישראל ב-7 לאוקטובר, זה אתה. אף אחד לא ייקח את זה ממך…
“אני רואה בזה באמת זכות גדולה”
אנחנו חוזרים אל שמחת תורה. “התעוררנו למשמע אזעקות, ואז קיבלתי טלפון מאחד מראשי הערים בדרום שתיאר לי שיש מחבלים שנמצאים בישוב שלו! היה ברור לי כבר שלא מדובר בסתם ירי”.
ואז אתה אומר לעצמך, אוקי, שמחת תורה, ואני שר חוץ באירוע שאיך אני מתמודד איתו בכלל? זה בום על הראש…
“אני חושב שלקח מספר שעות להבין את עוצמת האירוע, אבל משרד החוץ היה הראשון שהתעשת. כבר ב-8 בבוקר החל לפעול חדר המצב פה במשרד החוץ. והחלה פעילות ענפה, גם ברכבת אווירית, גם בפעילות הסברה, למעלה מ-8000 ראיונות, לתכנים שלנו באינטרנט, ברשתות החברתיות, נחשפו יותר מ-2.5 מיליון, שזה בהחלט נתון מרשים. קידמנו לחץ מדיני מאד משמעותי גם בסוגיית החטופים, אני עצמי יצאתי עם 5 משלחות של משפחות חטופים, יצאתי איתם לאו”ם, לאיחוד האירופי, לצלב האדום, מפגש שרי החוץ באירופה, לארגנטינה – משלחות מאד משמעותיות.
בקיצור, בהיסטוריה האישית שלך, בהחלט פרק. שלא תכננת ולא חשבת כשאמרו לך שנה ראשונה אתה במשרד החוץ, לא חשבת שבדיוק תדרוך על כזה אירוע.
“הדבר החשוב מבחינתי זה שראו את העוצמה של משרד החוץ. ושהמשרד נתן את כיפת הברזל המדינית למדינה על מנת לפעול מול אותם בני עוולה. ואם הייתי אומר למישהו, שאחרי שלושה חודשים תהיה לנו כזו תמיכה, לא חושב שמישהו היה מאמין”.
אבל כעת, הוא עם העיניים למשרדו החדש. הוזלת מחירים, להיטיב עם השכבות החלשות, והמון פעילות מדינית – הם היעדים המרכזיים.