ביום הכיפורים אנו תוהים מי אנחנו באמת. החברה השסועה והמפולגת של כל ימות השנה, או החברה הנינוחה, האוהבת והמפוייסת של יום הכיפורים. פתאום מדינה שלמה עוצרת את מהלכה ושוקעת בהתבוננות אל תוכה פנימה. זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.
ביום הכיפורים אנחנו מכים על החזה בתפילת ‘על חטא’, מפייסים איש את רעהו, מקבלים עלינו החלטות טובות. יהודים שכל ימות השנה לא ביקרו בבית הכנסת באים להתפלל ולהזיל דמעה בתפילות ‘כל נדרי’ ו’נעילה’. האם הדמות שאנו לובשים ביום הכיפורים משקפת את מהותנו האמיתית?
נקודה אמיתית בנפש
יש מי שרואים בהתכנסות הפנימית ביום הכיפורים סוג של העמדת פנים. רבים מהצמים ביום הזה אינם חשים זיקה לתורה ולמצוותיה בשאר ימות השנה. הם אף מכנים עצמם ‘חילונים’, ביטוי לכך שחייהם סובבים על ציר החולין ואין בעולמם עניינים של קודש.
ובכל-זאת הם מרגישים צורך עמוק לצום ביום הכיפורים, לבוא לבית הכנסת להתפלל, להתחבר אל ההוויה היהודית עתיקת-השנים. האם יש כאן צביעות? וכי הם מבקשים ‘לשחד’ את הקב”ה ביום אחד של צום ותפילה, ותמורת זה לקבל ‘היתר’ לנהוג כל השנה ככל העולה על רוחם? האם יום הכיפורים הוא יום שבו אנשים משקרים, חלילה, לעצמם ולאלוקיהם?
ברור שאין זה כך. לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לדעת שאנשים צמים ביום הכיפורים והולכים לבית הכנסת לא מתוך צביעות ולא כמס שפתיים. דיי להביט בפניהם ולראות שהיום הזה מעיר נקודה אמיתית מאוד בנפשם. זו נקודת היהדות הקיימת בליבו של כל יהודי.
בימות השנה הרגילים יש המתעלמים מאותה נקודה יהודית שבתוך נפשם. חיי החולין והשגרה סוחפים אותם, עד שהזהות היהודית אינה באה תמיד לידי ביטוי ממשי. אולם כשמגיע יום הכיפורים כל יהודי חש את היותו יהודי, והוא מרגיש צורך עמוק להתחבר ליהדותו ולאמת הפנימית שבו.
אותו יהודי, שבמשך כל השנה מסתפק בעצם עובדת היותו יהודי, מרגיש עכשיו דחף פנימי עמוק לבטא את יהדותו. לכן הוא צם ובא לבית הכנסת. בכך הוא כאילו מכריז ואומר: גם אני יהודי הנני!
השלת השקר
יהודי שעומד ביום הכיפורים ושופך את נפשו לפני בורא העולם חושף למעשה את האמת שבו. אם יש שקר והעמדת פנים, הם נמצאים בחיי השגרה של כל ימות השנה. שם אנחנו משקרים לעצמנו, מתכחשים לאמת הפנימית שבנו, מתעלמים מהמאוויים האמיתיים של נשמתנו. ביום הכיפורים אנחנו משילים מעלינו את כיסויי השקר ומתחברים למה שהננו באמת.
יום הכיפורים מגלה שבעצם אין יהודים ‘חילונים’. כל יהודי קדוש הוא. אי-אפשר לחלק את העם היהודי ליהודים של קודש וליהודים של חולין. הקדושה בלתי-נפרדת ממהותו של כל יהודי. לא תמיד היא באה לידי גילוי, אבל תמיד היא קיימת במעמקי הנפש וממתינה להזדמנות לפרוץ ולהתגלות. ביום הכיפורים אנחנו מגלים את הקדושה שבתוכנו, ולכן היום הזה מאחד בדרך נפלאה כל-כך את כל בני העם היהודי. כי אחרי שכל המסֵכות נופלות, זה מה שהננו – יהודים!