האם ‘המפץ הפוליטי’ בדרך? גנץ בדרך החוצה? הפרשנים מתלבטים

ברוך קרא: שמענו את השר חילי טרופר. אתה ספי קונה את הניתוח שלו? אתה חושב שיש פה זרמים תת-קרקעיים שלא יאפשרו לממשלת החירום הזו לשרוד, או שאולי להיפך?

ספי עובדיה: ברמת רף הגועל נפש, הוא כבר נחצה. כלומר, הפוליטיזציה שנעשית בתוך הקבינט, באמת מתקשים לנשום שם, לא רק לחיות, בתוך הקואליציה הזו. מה שהוא לא אמר לך בצורה מפורשת או בצורה מספיק חדה זה שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו, תוך שבועות לא רבים, בלחימה בעצימה גבוהה בצפון.

וזו אפשרות לא בלתי סבירה, לישראל יש כוונה לברר את העניין הזה, אם אפשר לעשות את זה באמצעים מדיניים, כי אי אפשר להשאיר את התושבים כל כך הרבה זמן מחוץ לבתים שלהם. ולכן, גם אם גנץ מבין שאפילו פוליטית זו העת לפרוש ושהוא לא יכול יותר גם ברמה, נניח, של קבינט המלחמה, שהוא מתנהל לא טוב. כלומר, הוא עדיין מתנהל לא רע, עדיין יש שם שיתוף פעולה סביר, לפי מה שאני שומע. אבל גם אם הוא היה מגיע למסקנה הזו הוא לא היה פורש עכשיו. מתוך הבנה שיכול להיות שבעוד עשרה ימים, שבועיים, שלושה, אם המאמצים המדיניים לא יבשילו בצפון, אנחנו היינו עד עכשיו רק מבחינת הפרומו מבחינת הלחימה, ואני לא מדבר חלילה על השבעה באוקטובר. ובמקרה כזה זה ברור לגמרי שהוא לא רוצה לשבת באופוזיציה אלא להיות חלק מהמאמץ גם באירוע כזה, אם חלילה נידרש אליו.

ולכן, למרות דודי אמסלם ומירי רגב, וכל הגועל נפש שראינו אתמול בקבינט, ואגיד לך משהו? נראה גם מחר בקבינט, כי נתניהו עשה את זה בשני פרקים, משום מה הפרק הראשון לא הספיק אז צריך עוד פרק… צריך להשפיל את הרמטכ”ל.

נגה ניר נאמן: אני חייבת להבין, זה ספין מכוון כדי לא לדבר על היום שאחרי? זה הסיפור?

ברוך קרא: השאלה היא אם זה ספין, או שזה, כי הצגת פה, ניתחת פה את המהלך של המחנה הממלכתי ואני שואל אותך על הליכוד. האם הליכוד מנסה להראות את הדרך החוצה?

ספי: לא, לא.

קרא: כלומר, התשובה היא ‘לא’. הוא רוצה אותם בפנים.

ספי: תראה, נתניהו, אם יש דבר אחד שהוא הצליח להשיג ברמה הפוליטית, מהרגע שהמלחמה נפתחה והוא כמובן התחיל אותה בשפל גדול ואני חושב שהוא גם לא הצליח להתרומם הרבה מאז, למרות המאמצים הרבים שלו, זה איכשהו לפחות לחזור ולמצק את הגרעין הכי קשה שלו. הוא קטן, אבל הוא הכי קשה שלו. אתה רואה אותו, איתו הוא רוצה להתחיל מתי שהוא מלחמה. אני חושב שהוא טועה טעות  פוליטית קשה. אם אחרי מה שראינו בקבינט, ויש לנו הרבה סיבות להאמין שזה לא היה אירוע ‘ספונטני’, נקרא לזה ככה, אז אני חושב שהוא טועה טעות גדולה כי נתניהו לעולם לא יוכל להצליח לשחזר תמיכה משמעותית כשרואים את דודי אמסלם ורגב בזמן מלחמה עושים את מה שהם עושים.

קרא: שרי.

שרי רוט: אני חושבת שאנחנו מפספסים פה נקודה, אני לא בטוחה בכלל שזה תלוי בגנץ האם הוא ירצה להיות חלק מהממשלה הזו בזמן מלחמה או לא, כי אם תהיה לו אלטרנטיבה בדמות אי אמון קונסטרוקטיבי שמפרק את ממשלת נתניהו, מדיח את נתניהו לספסלי האופוזיציה…

קרא: אבל כרגע זה לא נראה באופק…

שרי: אנחנו לא יודעים!

קרא: אה, אולי את יודעת משהו שאנחנו לא יודעים…

שרי: זה מסוג הסירים שמתבשלים על אש נמוכה, אתה יודע, החמין של שבת, על אש נמוכה. ובסיר הזה יש הרבה מרכיבים שדי אישרו בקולם את המהלך הזה.

קרא: השאלה אם זה יבשיל בזמן מלחמה…

שרי: אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו זוכרים את מפלגת ‘העצמאות’ איך יום אחד היא נשארה בממשלת נתניהו וכל מפלגת העבודה פרשה החוצה, אנחנו זוכרים את מופז, שאמר שלא יכנס לממשלת נתניהו ואנחנו זוכרים כאלו דברים ואנחנו, תפקידנו כפרשנים פוליטיים כל בוקר להתעורר לכזה תרחיש וגם להתכונן אליו. אז אני, נפשית, מתכוננת. לפני שבועיים פרסמתי על מפץ אפשרי, מתי טוכפלד פרסם את זה ב’ישראל היום’ בסוף השבוע, מתבשל כזה מפץ, הכוכבים שלו והגיבורים שלו זה דרעי וליברמן, שיצטרכו לקבל את ההחלטות. לדעתי, גנץ, אם הוא יצטרך לבחור בין לשבת בגועל נפש הזה שספי תיאר לבין לשבת בממשלה חביבה יותר, על פניו, זה מה שהוא יעשה.