תלמידי הישיבות והאברכים צריכים להרגיש כובד האחריות על שכמם

כמעט בכל בוקר אנחנו מקבלים את הבשורות הכואבות הבאות אחרי המילים ‘הותרו לפרסום’. כל שם נושא עימו ים של כאב, על החיים הצעירים שנגדעו באיבם. מאחורי כל שם עומדת משפחה שלמה, שחייה משתנים לחלוטין.

מעתה תהיה משפחה שכולה, ותישא בליבה את כאב האובדן, שיישאר לעד כפצע חשוף.

אנחנו עם שמקדש את החיים, בניגוד לשונאינו שמקדשים את המוות. התורה היא תורת חיים, וכמעט כל התורה כולה נדחית מפני פיקוח נפש. כל נפש מישראל היא עולם מלא, ואנחנו מצוּוים לעשות הכול להצלת חיים אפילו של יהודי יחיד.

דווקא יוקר החיים הוא המעצים כל-כך את מסירת נפשם של הלוחמים, שמשליכים את חייהם מנגד כדי להדביר את הרוע השטני שקם בגבולנו הדרומי. יש כאן גבורה עצומה של בחורים צעירים, שנלחמים בחירוף נפש להבטחת שלומם וביטחונם של האזרחים שבעורף. להדברת מפלצת הרשע המזוויעה שאת ממדיה הם פוגשים כמעט בכל בית ברחבי הרצועה הארורה.

גבורת הנפש

גבורת נפשם של החיילים באה לידי ביטוי גם בתגובתם למראה חיי השגרה שהם רואים בערי הארץ, בחופשות הקצרות. שוב ושוב הם נשאלים על הפער בין הלחימה הקשה בעזה לבין השגרה בתל-אביב ובירושלים, והם משיבים שכך זה צריך להיות.

הם נלחמים כדי שהאזרחים בעורף יוכלו ללכת לעבודה וללימודים, לקניות ולאירועים.

אכן, זו צורת ראייה מעוררת הערכה, ואולם האזרחים שבעורף אינם צריכים לאמץ אותה. בהחלט ראוי שכולנו נחוש כי אין אלה ימים רגילים. בשעה שעשרות אלפים מטובי בנינו מסכנים את חייהם בפועל בלחימה קשה, כשבכל רגע עלולה להיפתח לעברם אש או שיתפוצץ עליהם מטען – גם אנחנו צריכים להתנהג אחרת.

החיים צריכים להימשך, אבל ההרגשה צריכה להיות שונה. כולנו מכירים בני משפחות של חיילים שהדאגה לשלום יקיריהם אינה משה מפניהם. הם נחרדים מכל מספר לא מזוהה על צג הטלפון שלהם. הם מתעוררים בבהלה מכל חריקת מכונית בלילה ליד ביתם. הם מתפללים בבוקר ובצהריים ובערב לשלום בני משפחותיהם שבחזית.

הרגשה דומה צריכה למלא את לב כולנו. הלוחמים הם גם ילדינו. אנחנו דואגים לשלומם ומתפללים לשובם בשלום לבתיהם. איננו מסתערים על זירות מטענים בעזה, אבל מחובתנו לעשות מה שבידינו. להתפלל, להוסיף מצוות ומעשים טובים, להתחזק בלימוד התורה, בעשיית חסד, באהבת ישראל.

כובד האחריות

תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים צריכים להרגיש בימים אלה את כובד האחריות המוטלת על שכמם, כמי שמשרתים בחיל התורה, המגינה ומצילה. אם בכל יום עליהם להיזהר מביטול תורה, על-אחת-כמה-וכמה בימים אלה. זה הזמן לצמצם את שעות המנוחה והפנאי ולהתמסר עוד יותר ללימוד התורה, מתוך אמונה שקול התורה מגן על חיילינו ושולח ברכה והצלחה במעשי ידיהם.

זו הערבות היהודית, שבה כל פעולה, כל תפילה, כל רגע של תורה שיהודי אחד עושה תורמים ומשפיעים ומסייעים ליהודי שני, ומביאים עוז ותעצומות לעם ישראל כולו, במלחמה שאין צודקת וחיונית ממנה.