“ראיתי התפריט של הנוח’בה בכלא וזה נתן אגרוף בבטן. פיזית הקאתי”

כבר 90 יום חלפו: ינון מגל ויוסי יהושוע שוחחו ב־103fm עם מירב גלבוע, שבנה גיא גלבוע דלאל נחטף לעזה מהמסיבה ברעים בשמחת תורה.

“איך את?”, התעניינו צמד המגישים.

מירב: “נורא, גרוע. לקחו לי את הלב, זו לא סיסמה. אתה מתעורר ופתאום הכול חוזר אליך, וזה מטורף. אני לא חושבת שמישהו יכול בכלל לחשוב, אפשר לנסות להזדהות אבל אי אפשר להבין. זה משהו משתק, כואב בצורה מטורפת, וכל בוקר שאתה קם אתה קם למציאות, אם נרדמת בכלל. המציאות מכה בך. זה לא פשוט.

“גיא נסע למסיבה הראשונה שלו של שלום ואהבה. שני הילדים שלי היו במסיבה, הבכור נסע להיות איתו, כי זו המסיבה הראשונה והוא הגיע בזריחות בדיוק שהגיע הבלאגן. גל הצליח להסתתר, וגיא נחטף. אני חושבת שהוא היה בין הראשונים שהגיעו לעזה”.

על מצב בנה שנחטף על ידי ארגון הטרור אמרה: “אני יודעת שעד לפני חודשיים הוא היה חי. יש לנו אנשים נפלאים שתומכים בנו, שני קצינים מדהימים שבקשר איתנו יום יומי. עוד איש קשר מטעם המדינה. אנשים מדהימים אבל הם לא יכולים לתת לי שום מידע”.

היא הוסיפה: “יש לנו את כל מנעד הרגשות שצפים, את כל מנעד הרגשות. כרגע מה שאני רוצה זה אחדות בעם, מה שאני רוצה ומבינה שיתן לנו כוח ונוכל באמת לנצח – זה אחדות. אני משתדלת לא להיכנס לענייני פוליטיקה בכלל, לתת אמון מלא בממשלה שלי שיחזירו לי את הבן שלי. לתת אמון מלא ומלא אהבה שנותנים לי החיילים. בראייה של הטוב, לא לראות את הרע”.

בהמשך, סיפרה מירב על הפוסט שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה, לאחר שפורסם תפריט האוכל של מחבלי הנוחב’ה בכלא: “זה נתן לי אגרוף בבטן ופיזית הקאתי. הגוף שלי הגיב, צעקתי את זה בתוך מילותיי בפייסבוק. תחושה שלא עיכלנו את השבעה באוקטובר עדיין. אם אזרחי ישראל לא יכולים לאכול מטעמים כאלה כל יום בגלל שאין להם תקציב ומחבלי הנוחב’ה מקבלים מטעמים, זה נראה לי קצת מטורף. הזוי. באותו רגע שכתבתי זה היה בקטע של באמת קיבלתי בוקס לבטן והוצאתי את כל העצבים שלי על המקלדת.

“באותו הרגע הדרישה שלי הייתה לתת להם חצי פיתה וזה לא הגיוני, אנחנו בכל זאת אחרים, עם ערכים שונים. יכולות להיות להם שלוש ארוחות ביום, ארוחות לא מעוררות תיאבון. לא צריך להגיש למחבל נוחב’ה ארוחות של הכול כלול. חומוס, בשר, אורז, קצת הזוי”.

“לא הייתי רוצה להיות במקום אף אחד ממי שיושב בממשלה”

כאשר נשאלה האם לדעתה עושים מספיק בעניין החזרת החטופים – הבהירה: “קטונתי. מאוד קל לבקר, לא הייתי רוצה להיות במקום אף אחד ממי שיושב בממשלה. אני מתמסרת כרגע, כי זו גם התקווה שלי. אם אני אתחיל להעביר ביקורת התקווה תגוז לי, ואני לא רוצה. אני דיברתי עם צביקה מור ואמרתי לו שאני ממש קטנה לידו. אם היום יגידו לי שיביאו לי את הבן שלי ויפסיקו את האש, אני אגיד תפסיקו את האש, למרות שאני לא חושבת שזה מה שצריך להיות.

“אני רוצה את הבן שלי, אני רק יכולה להשתחוות מול צביקה. קטונתי. אני לא בפורום, לא במטה, אני בהכול. אני מתמסרת למקומות שנוח לי, אני לא במקום פוליטי, במטה אני לוקחת את הכוח שהם נותנים, את האחדות, לא מדברת פוליטיקה במטה”.

מירב סיפרה על התמיכה ואהבה שהיא ומשפחתה מקבלים בימים קשים אלו. “יש לנו מעטפת שתומכת בנו, ויש לי משפחה ומעגל חברים שהם מדהימים. אנחנו עטופים, כל הזמן נמצאים איתנו. האחיות שלי עושות משמרות וישנות אצלי. זה מה שמחזק אותנו. מבחינת מענקים אנחנו מקבלים את המענקים שהמדינה נותנת. אנחנו משפחה מאוד מאוד מחוברת, הקשרים ביניהם, הם חברים ואחים טובים שדואגים אחד לשני. יש פה שני אחים שמחכים ומצפים, ילד אחד שלפעמים משתגע מזה שאח שלו לא בא איתו וחזר הביתה.

“אנחנו כואבים ומתגעגעים בטירוף. הבן שלי הגדול לא התכוון להגיע למסיבה והוא החליט שהוא מגיע לזריחה, להיות בשיא עם אח שלו. בשש ורבע הם שלחו לי סלפי ביחד”, נזכרה. “כל אחד הגיע עם החברים שלו, והם קבעו לנסוע לדירה של הבן שלי בהרצליה, להמשיך שם את המפגש ולעשות שם ארוחת בוקר. שני חברים טובים של הבן שלי נרצחו, עידן ורון. נטבחו. אביתר דוד חטוף איתו. זה החברים שהוא הגיע איתם.

“הבן הגדול חזר בלילה, הוא פשוט הסתתר 10 שעות. עם הגדול הייתה לי תקשורת בבוקר, הוא שלח מיקום, רציתי לצאת, עצרו אותי, ובסוף נסענו להביא אותו מהשטח”.

מירב ביקשה לא להוריד את החטופים מסדר היום והסבירה שהעזרה שהם צריכים היא שלא ישכחו מהם. “אני רואה אותי מחבקת את גיא”, הודתה.