מה אני יכול לעשות כדי להיענות לזעקה הגדולה הזאת?
כולנו נחשפנו לזעקות ולתחנונים של משפחות הנופלים ושל הלוחמים ברצועת עזה. הללו משוועים לדבר אחד – שנהיה מאוחדים ומלוכדים, שנחדל לעסוק בפוליטיקה מקטבת, שנקרין אמונה וחוזק בצדקת מלחמתנו להכרתת הרשע והרוע.
המשאלה הזאת משותפת לכל משפחות השכול. כמעט בכל ריאיון עימן הן מבקשות את הדבר הזה. גם החיילים היוצאים להפוגות ונחשפים לשיח בתקשורת הישראלית נדהמים מהפער שבין הלכידות והאחווה שבקרב החיילים לבין הפולמוסים באולפנים והמשך המחלוקת ששבענו ממנה בשנה האחרונה.
הם מביעים את פליאתם ותמיהתם על שבעת מלחמה, כשמיטב בנינו נלחמים בעזה, נהרגים ונפצעים, גורמים מסוימים מוסיפים להתנהל כאילו לא אירע דבר.
להצביע באצבע
זו השאלה שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול – מה אני יכול לעשות כדי להיענות לזעקה הגדולה הזאת? במה אני יכול לתרום לביצור האחדות ולסילוק הרוח הרעה של מחלוקת ופלגנות?
ובכן, זה מתחיל בהתנהלות האישית. בשיח עם חברים לעבודה, שכנים, ידידים ומכרים. לא להיגרר לשיח מפלג. לא להתפתות ליצר הדוחף אותנו להטיח מילים קשות ביהודי שני, ויהיו הנסיבות אשר יהיו. לחשוב לא פעמיים, אלא שבע פעמים, בטרם כותבים מילה שעלולה להכאיב ולעורר מריבה והתכתשות.
בה בעת ראוי לברוח מכל זירה שבה נוצרת התלהטות יצרים של מחלוקת ושנאת חינם. לא בשטח ולא במדיה. לא לפתוח ערוצי תקשורת העוסקים במחלוקת ובשנאת אחים. בכך אנחנו מגינים על נפשנו מצריכת מסרים מורעלים, וגם מעבירים מסר ברור לאותם ערוצים.
ספק אם הציבור הרחב יודע עד כמה ערוצי התקשורת רגישים לכל תנודה במדדי הרייטינג. כשאתם צופים בהם או נכנסים לאתרים שלהם – זה מתורגם מייד לכסף ולהצלחה. הערוצים האלה צריכים לחוש שהציבור סולד מהשיח המפלג ומצביע באצבע. המסר ייקלט מהר מאוד, ויחולל את השינוי.
זה מאבק לא פשוט, כי יש גורמים המנסים בכל-זאת ללבות מחדש את המחלוקת. אבל לפעמים הדרך הטובה ביותר לבטל מריבה היא לא להיגרר אליה. אם לא תהיה תגובה והתייחסות, יבינו הללו שאין קונים לסחורה הזאת ושהעם כולו מצוי במקום אחר לגמרי.
המציאות התבהרה
אירועי שמחת תורה יצרו מציאות חדשה, שביטלה הרבה מאוד מחלוקות שקרעו אותנו בעבר. אמנם יש מי שעדיין תקועים בעבר ועדיין לא החליפו את הדיסקט, אבל העם רובו ככולו מבין היטב את המציאות שהתבהרה לנגד עינינו.
בכל יום שבו חיילינו נכנסים לעוד ועוד בתים ברצועת עזה מתברר עד כמה מופרכת ההבחנה בין המחבלים ובין ה’בלתי-מעורבים’ כביכול. רובם ככולם שם ‘מעורבים’ בשנאת ישראל משערות ראשם ועד כפות רגליהם. ראינו אותם בטבח שמחת תורה, ואת צהלות השמחה של הנשים והילדים. מי שעדיין חולם על שלום עם הרוצחים האלה חי באספמיה.
ראינו גם את ההקרבה ומסירת הנפש של תושבי יהודה ושומרון ושל ‘נוער הגבעות’. כמה השמיצו אותם, ואיך הם נלחמים עכשיו כאריות למען כולנו. זו האמת המתבהרת עכשיו וסביבה ראוי לכולנו להתלכד.