דו”ח העוני: 2 מיליון עניים • בראש 10 ערים העניות: מודיעין עילית

דו”ח העוני הרשמי של מדינת ישראל לשנת 2022, אותו הנפיק הביטוח הלאומי, מתבסס על הנתונים המנהליים של כלל אזרחי מדינת ישראל ולא כמדגם מייצג, ועל פי מדדי מדינות ה-OECD.

בעוד בשנת 2021 קו העוני עמד על 2,892 שקלים, בשנת 2022 קו העוני עלה לכ-3,076 שקלים – זאת בשל העלייה מההכנסה החציונית נטו בשיעור של 1.9%.

לפי נתוני דו”ח העוני, ב-2022 חיו בישראל 1.98 מיליון נפשות עניות בישראל, שבהן 873.3 אלף ילדים ו-152.5 אלף אזרחים ותיקים.

בין 2021 ל-2022 תחולת העוני נותרה ללא שינוי ועמדה על 20.9% בקרב נפשות, בעוד בקרב המשפחות חלה ירידה מ-20.5% ל-20.2%.

כמו-כן, דו”ח העוני של הביטוח הלאומי מראה שישנן 949.6 אלף נפשות בגיל העבודה עניות במדינת ישראל.

גם הפעם נראה באופן ברור בדו”ח העוני שהקצבאות מצמצמות את העוני של הנפשות בישראל. בשנת 2022 העברת הקצבאות והסיוע הניתן לנפשות הוריד את העוני ב-31.9% ושל משפחות ב-40.3% – זה אומנם הצמצום הנמוך ביותר מזה שנתיים, אך תרומת התערבות הממשלה להפחתת העוני ב-2022 הייתה גבוהה מזו שהייתה טרום משבר הקורונה.

בשנת 2022 נרשמה עלייה, בהמשך לעליות מהשנה הקודמת, בעומק העוני ובחומרתו וכמעט בכל קבוצות האוכלוסייה. בשנת 2022 תחולת העוני בקרב חרדים עמדה על כ-35.3%, בעוד שבשנת 2021 היא עמדה על 34.4%. בקרב האוכלוסייה הערבית תחולת העוני עמדה בשנת 2022 על 39% ובשנת 2021 על 38.9%.

בקרב יהודים לא חרדים תחולת העוני של משפחות בשנת 2022 עמדה על 14% ומעידה על שיפור במצבם, כיוון שבשנת 2021 תחולת העוני של משפחות יהודים שאינם חרדים עמדה על 14.7%.

תחולת העוני בקרב הרכבי משפחה, לפי מספר ילדים:

תחולת העוני בקרב משפחה עם 5 ילדים ויותר עומדת על 51.6%, בקרב משפחה עם 4 ילדים – 33.3% ומשפחה עם 3 ילדים עומדת בשנת 2022 על 20.8%. ניתן לראות מתוך נתוני דו”ח הביטוח הלאומי, כי תחולת העוני למשפחה עם ילדים עומדת על 22.1%, בעוד משפחה ללא ילדים עומדת על 19.1%.

תחולת עוני הנפשות לפי גיל:

בשנת 2022 תחולת העוני של אזרחים ותיקים עמדה על 18.3%, בקרב ילדים – 28.2% ובקרב גילי 18 עד גיל פרישה – 12.7%.

יש לציין שתחולת העוני בקרב הילדים עלתה בשנת 2022, בעוד של אזרחים ותיקים ירדה כתוצאה מהגדלת קצבת השלמת הכנסה לקבוצת אוכלוסייה זו והרחבת הזכאות.

העוני בקרב משפחות עובדות:

העוני במשפחות עובדות המהוות כמחצית מהמשפחות העניות, עלה כאשר בקרב משפחות שבראשן עצמאי נרשמה עלייה בתחולת העוני בעוד שבשנת 2021 הנתון עמד על 13.8%. בשנת 2022 עלה ל-13.8%. בקרב משפחות שבראשן שכיר גם נרשמה עלייה מ-14.4% בשנת 2021 ל-14.9% בשנת 2022.

המשפחות העניות בקרב מקבלי הקצבאות:

בקרב מקבלי קצבאות תחולת העוני גבוהה במיוחד במשפחות המקבלות גמלת הבטחת הכנסה ומזונות – 53.7% ו-37.3% בהתאמה וזאת בעקבות העובדה שלא נעשו שינויים כלל או לחילופין שינויים מינוריים בתנאי הזכאות ובגובה הקצבה הנחשבת נמוכה במיוחד.

הביטוח הלאומי ביקש בדו”חות העוני האחרונים לשים לב לנתון זה והמליץ על העלאת גובה הקצבה בחקיקה בכנסת, אך זו נותרה ללא שינוי.

לפי דו”ח העוני של הביטוח הלאומי 21% ממקבלי קצבת נכות כללית עניים, 21% ממקבלי קצבת ילדים עניים, ו-15% מקרב מקבלי דמי אבטלה הן בקרב המשפחות העניות.

עם זאת, ניתן לראות את התרומה הישירה של תשלומי העברה והקצבאות, המסייעים לצמצום תחולת העוני בקרב משפחות מקבלות גמלה כאשר 66.6% הן בקרב משפחות המקבלות קצבת אזרח ותיק ושארים, 55% בקרב מקבלי קצבאות נכות, 28.4% בקרב מקבלי דמי אבטלה ו-16.5% הן בקרב מקבלי גמלת הבטחת הכנסה.

הערים העניות ביותר:

ממצאי העוני בפריסה גאוגרפית מראים כי ממדי העוני במחוזות ירושלים, הצפון והדרום גבוהים מהממוצע. תחולת העוני של משפחה מגיעה ל-36.1%, 22.9% ו-22.5% בהתאמה. לעומת זאת, במחוזות תל אביב והמרכז שיעורים נמוכים מהממוצע.

10 הערים העניות ביותר ביישובים מעל ל-80 אלף תושבים הם: מודיעין עילית, ירושלים, בית שמש, בני ברק, נתניה, לוד, אשדוד, באר שבע, חיפה וסוגרת את הרשימה: בת ים.

הביטוח הלאומי הוסיף גם השנה לדו”ח מדדים על כיסוי הוצאות, אי ביטחון תזונתי ושיעור המוותרים על צריכה בשל סיבות כלכליות. מהנתונים שהוצגו נראה שבשנת 2022 עלה שיעור הנפשות החשות עניות, ושיעור משקי הבית שלא הצליחו לכסות את כל הוצאותיהם, ועלה גם שיעור המוותרים מסיבות כלכליות על ארוחה לפחות פעם ביומיים ועל פעילויות פנאי.

לעומת זאת, שיעור המוותרים על טיפולים רפואיים ותרופות מרשם בשל סיבות כלכליות זהה לשנה הקודמת.

ברביעים השני והשלישי של שנת 2023 – 30.9% ממשקי הבית חיו באי ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות: 12.6% בביטחון תזונתי נמוך מאוד ו-18.3% בביטחון תזונתי נמוך. שיעור משקי הבית שלא יכלו מסיבות כלכליות להרשות לעצמם מזון שאינו מזיק לבריאות היה – 31.4%.

יש לציין, שגם השנה רואים בבירור שבהשוואה בינלאומית, העוני בישראל הוא מבין הגבוהים ביותר מבין הארצות המפותחות. בקרב נפשות וילדים -– ישראל מדורגת שנייה לאחר קוסטה ריקה ובקרב אזרחים ותיקים היא מדורגת גם במקום גבוה – לאחר מדינות כמו יפן, אוסטרליה וארה”ב.

מדד ג’יני לאי שוויון בהכנסה, לפי הכנסה נטו כמעט ולא השתנה וירד בשיעור מתון של 0.2%, ובחישוב לפי הכנסה כלכלית בין 2021 ל-2022 בכ-2%.

שר העבודה, יואב בן צור: “גם בשעת מלחמה, יש לדאוג למשפחות ולאזרחים בעורף. נושא העוני מקבל משנה תוקף בתקופה שבה אדוות המלחמה משפיעות גם על חיי היום יום, יציאה לחל”ת במקביל להעברת הקלות ומתן קצבאות לאלו הזקוקים לכך. אין ספק שמדיניות של חמלה וערבות הדדית גם בכלכלה מוציאה מעוני והיא חייבת להשתלב גם באמצעים של תעסוקה ושכר הולם.

“כחלק בלתי נפרד מתפקידי אני רואה חשיבות גדולה בין השילוב של סיוע בקצבאות יחד עם מתן כלים במסגרת תעסוקתית ולשם גם אנתב את פעילות משרדי”.

מ”מ מנכ”ל הביטוח הלאומי, ירונה שלום: “דוח העוני אותו מוציא הביטוח הלאומי בכל שנה הוא כלי עבור קובעי המדיניות והמחוקק בדבר מצב העוני, אי השוויון וחומרתו במדינת ישראל. הביטוח הלאומי מלווה כל חקיקה חברתית ואומר את דעתו במסגרת הדיונים בכנסת כמי שפוגשים את הציבור באופן יומיומי ומנסים לסייע במצבים של קושי.

“במצבים של מצוקה אנו רואים שסיוע וקצבאות מוציאות מעוני ומאפשרות מחייה בכבוד. הביטוח הלאומי מפעיל תוכניות תעסוקה בשיקום ומממן תוכניות בעולם העבודה במסגרת קרנות הביטוח הלאומי כדי לאפשר סיוע מקיף ככל הניתן לטובת יציאה מהעוני וכך נמשיך לעשות”.

סמנכ”לית מחקר ותכנון, ניצה קסיר: “ישנה חשיבות גדולה בהשקעה חברתית לאוכלוסיות נזקקות ולחילוץ מעוני וצמצום באי שוויון ובמשברים. בישראל היקף ההוצאה נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית, ומשכך גם תרומת המדיניות לחילוץ מעוני ולצמצום האי שוויון נמוכים. יש צורך מהותי בשינוי סדרי העדיפויות שהתחדד אף יותר בעת מלחמת חרבות ברזל, בשל השיעור הגבוה שנפגעו גם כלכלית חברתית”.

מנדי בלוי, יו”ר אשל חב”ד ומנהל המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, הגיב לדו”ח הקשה: “חובה על קובעי המדיניות בימים אלו, להכפיל את המיזם הלאומי לביטחון תזונתי ל-52 אלף משפחות. הנתונים הוכיחו כי המיזם הזה, שיצא לדרך ומנוהל יחד עם משרד הרווחה, הרשויות המקומיות ובסיוע הקרן לידידות, הוא היחיד הנותן מענה ופיתרון למשפחות הנמצאות באי ביטחון תזונתי חמור. הסכומים הנדרשים לכך הם לא משמעותיים ובכוחם לייצב חיים של רבבות משפחות בישראל”.