שרי רוט: שאלת היום שאחרי בעזה, גדולה מאד, כי היא תלויה במה שיקרה בפוליטיקה. זאת אומרת, אם אנחנו אכן נכנסים לאיזה שהוא מפץ, לפירוק הממשלה, והרכבה מחדש בידי גורמים שהם לא ממש ‘ימין על מלא’, אז אנחנו נכנסים לתשובה א’ בקשר ליום שאחרי.
אלי ראכלין: המחנה הממלכתי את מתכוונת…
שרי רוט: המחנה הממלכתי, אולי עם דרעי, אולי עם עוד חלק מהליכודניקים שיפרשו…יש קולות בכנסת, דיבורים על גוש שינוי אחר ממה שהיה אז, אולי בלי מפלגה ערבית כי עכשיו הציבור פחות בשל לזה, אבל עם דרעי במקום.
אלי ראכלין: היישב ליברמן עם דרעי?
שרי רוט: יישב, בתחילת המלחמה הם כבר עשו שלום ביניהם, היו דיבורים שלהם במליאה, צילמו אותם…
אלי: אה, נכון, דרעי אפילו דרש שליברמן יכנס לקבינט.
שרי: כן, וליברמן קצת השתתק בקטע החרדי… למרות שלדעתי דרעי יהיה קצת יותר מתון מבחינה דתית ודרישות חרדיות, גיוס ותקציבים, מאשר אילו ‘יהדות התורה’ הייתה גם נכנסת לדבר הזה. קצת מזכיר לי את 92′ עם התרגיל המסריח – האם זה יקרה או לא אנחנו לא יודעים, אבל ברור שאם תוקם כזו ממשלה היום שאחרי ייראה אחרת מאשר אם נישאר עם ‘ימין על מלא’.
אלי: מי יעמוד בראשה? שאלה ‘קטנה’, ‘לא רצינית’…
שרי: כנראה ליברמן…
אלי: באמת???
שרי: כן, כי אין מישהו אחר. לפיד וגנץ הרי אויבים זה לזה לא יתנו זה לזה את הכבוד…
אלי: ליברמן יעמוד בראשות הממשלה? ליברמן זה הבנט החדש?
שרי: היית מאמין שבנט, אם הייתי אומרת לך לפני 4 שנים שבנט יעמוד בראשות ממשלה עם רע”מ בתוכה, גם לא היית מאמין.
אלי: חד משמעית, לא.
שרי: אז זהו, שבפוליטיקה הישראלית הכל יתכן.
אלי: העצני, מדע בדיוני, או שגם אתה רואה משהו כזה?
נדב העצני: כן, מדע בדיוני. אין ספק שיהיה שינוי דרמטי במערכת הפוליטית…
שרי: בבחירות, אתה אומר…
אלי: אתה אומר בבחירות, את אומרת, אפשר גם בלי בחירות.
שרי: כן, בהחלט, באי אמון קונסטרוקטיבי או משהו.
העצני: כן, במהלך שנת 24’ יהיו בחירות, ואני חושב שהמפה תשתנה כי יכנסו גורמים שהם משקפים את השינוי בעמדות של העם.
אלי: ימין ליברלי.
העצני: ימין, ליברלי, אידיאולוגי, אבל לא מי שלקח חלק במחדל הזה.
אלי: רגע, מה אתה אומר לי עכשיו? שגדעון סער לא יוכל לעמוד בכזה ימין ליברלי?
העצני: גדעון יכול, נפתלי בנט, איילת שקד…
אלי: יוסי כהן.
העצני: יוסי כהן מדבר על ראשות פלשתינית, אז אני לא יודע אם זה ימין.
אלי: אז כולם שרופים?
העצני: כל מי שנמצא עדיין תחת הכתם האפל של הביטוי הזה של ‘תוצרי אוסלו’. לגבי האמריקנים, אנחנו במלכודת. הם באמת ידידים מאד קרובים שלנו, והנשיא ביידן הוא לא אובמה, הוא כן ידיד שלנו. אבל הוא ידיד שטועה, גם אנשיו, בתפיסת העולם שלהם. זה נכון לגבי היום שאחרי, זה נכון לגבי האינטרסים שלהם היום.
אנחנו, הלחימה שלנו, מושפעת במידה רבה מהלחצים האמריקנים, ומהעובדה שנכשלנו בעניין החימושים וכך הלאה, שלא הכנו לעצמנו את היכולת. וגם בשאלת היום שאחרי, נצטרך להתייצב, כמו שמנחם בגין התייצב מול רונאלד רייגן שהוציא את תוכנית רייגן והתנגד לכניסה שלנו ללבנון ולכניסה שלנו לביירות שהשיגה את מטרות הלחימה וגירוש ערפאת ומחבליו. נצטרך לעשות אותו דבר, האמריקנים בסופו של דבר קיבלו את עמדתנו.
שרי: נדב, מה אתה אומר לנתניהו, שמאמין בכל ליבו, שאם הוא מגיע למערכת בחירות הוא צולח אותה, הוא מביא את המנדטים, משכנע את הבוחרים שלו? משכנע אותם שבהכל אשמים ‘ההוא’ ו’ההוא’ ו’ההוא’…ולא הוא?
העצני: אני חושב שנתניהו, וזה לא חדש, היה צריך ללכת כבר הביתה לפני שנים. הוא לא ימין, הוא לא מנהיג, והוא לא חזק, הוא ההיפך מכך. ואני חושב שחלק לא מבוטל מהמצביעים שלו מבינים את זה היום ולכן זה לא יקרה.
אלי: אני חושב שהוא אמר ‘מדע בדיוני’ לגבי ליברמן.
שרי: כן, אבל בהמשך לכך אני שואלת, האם גם על זה הוא אומר מדע בדיוני.
אלי: הפתעת גם אותי.
העצני: מה שאני לא מבין ברעיון הזה, ואני מניח שמישהו רוקח אותו…
שרי: כן, זה מתבשל כמו סיר חמין…
העצני: ליברמן הלך נגד ההשתמטות החרדית.
שרי: כן, אבל דרעי מייצג את ש”ס, ש”ס היא לא כל כך בקטע של השתמטות. הש”סניקים ברובם הם עובדים, חלקם הגדול מתגייסים…
העצני: הסנטימנט הזה התחזק כתוצאה ממה שקורה בימים אלו. אבל חלק גדול ממצביעי ש”ס משתמטים ולא שותפים בנטל, איך זה יעבוד?
נחמן שי: אני חושב שיהיה מפץ, אבל אני חולק על התזמון שלו. זה יכול לקחת הרבה זמן. ב-73′ זה לקח 4 שנים!
יוסף ישראל: אני לא בטוח שהסיטואציה הפוליטית בישראל היא זו שתכתיב את היום שאחרי. אני חושב שצריך לזכור שוואקום לא יקרה, ומישהו יצטרך כמו שאנחנו אומרים, לפנות את הזבל, צריך שוטרי תנועה, ולכל הדברים האלו יש שני אופציות: או שאתה מכניס את הרשות הפלשתינית או שאתה שולט שם.
נחמן: דיברנו על ההיבט הפוליטי, מבית, האם יחול שינוי במנהיגות. אני חושב שהוא יחול אבל זה יקח זמן, זה לא קורה בתגובה מהירה, ובטח לא תוך כדי מלחמה, ולכן יש עניין בהמשכיות המלחמה… כל עוד האש נורית, הפוליטיקה מחכה.