מליאת הכנסת התכנסה היום (שני) לדיון מיוחד למען החטופים המוחזקים בעזה כבר 80 ימים.
בדיון שיזמו ראש האופוזיציה יאיר לפיד וסיעתו יש עתיד, השתתפו ראש הממשלה ויו”ר הכנסת אמיר אוחנה. ביציע הכנסת ישבו בני משפחות חטופים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בדיון:
“במהלך שנותיי כראש הממשלה נפגשתי עם נציגי כל המעצמות והשגרירים שלהם בישראל, כולל שגרירי סין, אבל לא זכור לי שהזמנתי את שגריר סין אליי, בדרך כלל הם מזמינים את עצמם. לפני ימים אחדים הזמנתי אותו וביקשתי להעביר מסר ישיר לנשיא של סין, שי ג’ינפינג. המסר הוא בדבר צעירה ישראלית, נועה ארגמני שמה, סטודנטית, אמורה להתחיל שנה שלישית באונ’ בן גוריון, והיא נחטפה באותו אירוע המוכר לכם יחד עם בן זוגה. פגשתי את אמה ליאורה כמה פעמים, היא באה עם בעלה יעקב, היא ילידת סין.
אמרתי לשגריר שאני מבקש שתגיד בבקשה לשִי ג’ינפינג, מעבר לפרוטוקול, מעבר לכללים, אני מכיר אותם, יש פה בת לאמא סינית, ואני מבקש את התערבותך האישית בעניינה של נועה ארגמני, משום שהאמא מתחננת לא רק על חייה של נועה, גם על חייה שלה, כי היא חולה בשלב מתקדם במחלת הסרטן. היא אמרה לי מה שאמרה גם בנסיבות אחרות: ״אני רק מבקשת שאני אוכל לראות את נועה שלי פעם אחת נוספת בזמן שנותר לי”. השגריר חזר אליי ואמר שהדברים האלה הגיעו לנשיא סין.
יש ראש מעצמה נוסף שפניתי אליו, לא שוחחתי איתו חודשים ארוכים מאוד, וזה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שוחחתי איתו לפני ימים אחדים ואמרתי לו שאני מבקש את התערבותו ביחס לכל החטופים, כולל את אנדרי קוזלוב, אלכס לובנוב ואלכסנדר טופונוב. הוא אמר שינסה לפעול בנושא. למחרת סגן שר החוץ של רוסיה קרא לשחרור מידי ללא תנאי של כל החטופים.
אני אומר לכם את זה כדי להמחיש דבר אחד – אנחנו, חבריי ואני, לא חוסכים שום מאמץ, גם מהדברים הנצפים וגם מהדברים שאינם נצפים, כדי להחזיר את כל חטופינו הביתה.
נפגשתי לפני ימים אחדים עם נשיאת הצלב האדום, זה היה בלשכה בקריה בתל אביב, והנחתי על השולחן ארגז תרופות. תרופות שחלק לא מבוטל מהחטופים שהתמונות שלהם מוצגות כאן זקוקים לתרופות האלה, חלק ממש זקוקים להם להצלת חיים. אמרתי לה: “קחי את הארגז הזה, תעבירי אותו. במעבר רפיח תני את זה לאיש חמאס, זה מה שאני מבקש ודורש מהם”. היא לא הסכימה, והייתה שיחה מאוד לא קלה.
רעייתי שרה, שלחה אתמול מכתב לאפיפיור, והיא מבקשת את התערבותו ביחס לכל החטופים. היא מבקשת ממנו לפנות לנשיאת הצלב האדום כדי לבקר את חטופינו ולהעביר להם תרופות.
אנחנו לא חוסכים שום מאמץ. אני לא מפרט כאן את כל שיחותיי עם הנשיא ביידן, נשיא צרפת מקרון, ראש ממשלת בריטניה ועם מנהיגים מכל העולם. אני גם לא מפרט את המאמצים שאנו עושים ברגעים אלה ואני לא חושב שנכון לפרט אותם. אני רוצה פשוט להדגיש – אנחנו נטלטל כל עץ ונהפוך כל אבן כדי להחזיר את כל חטופינו. אני אומר את זה לא רק כקולקטיב, אלא גם באופן פרטני כי כל אחד ואחת מכם, מהם, כמוכם, כמונו יקר ויקרה.
מאז תחילת המלחמה נפגשתי עם משפחות החטופים, יחד עם חברי קבינט המלחמה וגם לבד, כולל בימים האחרונים. אני שומע את הסיפורים האישיים שלכם. אני שומע את שרון שרעבי, שסיפר לי ולרעייתי על אחיו יוסי שנחטף לעזה מקיבוץ בארי, בעוד אשתו נירה הצליחה להציל את בנותיהם ועוד שבעה אזרחים נוספים. אחיו אלי שנחטף גר לידו בקיבוץ בארי.
פגשנו גם את עלי אלזיאדנה, והייתה לו שמחה גדולה על השחרור של שניים מבני דודיו – עאישה ובילאל, אבל השמחה הזו מהולה בדאגה ובעצב על מצבם של אחיו יוסוף ואחיו חאמזה שעדיין נותרו בידי החמאס. אנחנו הסתכלנו בפגישות האלה זה לזה בעיניים. דיברנו בכנות, בפתיחות מלב אל לב, מלב דואב ללב צורב. כי אני מסתכל על כל תמונה ותמונה, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, ואתם יודעים את זה. אף אחד לא.
מה שנאמר כאן על ידי חבריי זה נכון. זה מאחד את העם, זה מלכד אותנו שזו משימה קדושה. אז אני חוזר ואומר לכם, אנחנו נמשיך להשקיע את כל המאמצים כדי להחזיר אותם הביתה.
אני רוצה להגיד לכם חברי הכנסת ומשפחות יקרות, לא היינו מצליחים לשחרר עד כה למעלה מ-100 חטופים בלי הלחץ הצבאי. כל הלחצים שאנחנו מפעילים: המדיניים, המודיעיניים ומאמצים אחרים לא היו צולחים בלי הלחץ הצבאי. אנחנו לא נצליח לשחרר את כל החטופים בלי לחץ צבאי, לחץ מבצעי, לחץ מדיני, ולכן דבר אחד לא נעשה – לא נפסיק להילחם.
אני מגיע לכאן עכשיו, לפני שעה קלה מעזה, משכונת סלאטין, זה נוגע בג’באליה ובית לאהיה. נפגשתי שם בתוך האבק והבוץ ומתוך ההריסות עם לוחמים גיבורים ונחושים, חטיבת המילואים של בה”ד 1. צריך לשמוע אותם. אומר לי המח”ט יהודה, מפקד חטיבת מילואים, שאלתי אותו מה הכי דרוש לכם? הוא מספר לי שיש שם כל הזמן קרבות והם הורגים מחבלים ולצערי הם איבדו כמה מחבריהם, אבל הם ממשיכים להילחם. הם הורגים ומחסלים מחבלים כל הזמן, יום יום, אפילו שעה שעה. שאלתי אותו: ‘מה הכי דרוש לך?’ והוא אומר לי – ‘זמן, אנחנו צריכים זמן’.
אנחנו צריכים להמשיך עד הסוף. אומר לי המג”ד במילואים, אורי. אורי מג”ד במילואים, אב לשמונה ילדים, חמישה מבני משפחתו נלחמים בעזה, הוא אומר לי “חייבים להמשיך עד הסוף”. הוא לא היה בבית חודשיים, הוא אומר לי “אשתי בבית אומרת לי – קח עוד חודשיים. קח כמה זמן שדרוש. עד הסוף”.
דברים דומים אני שומע מבני המשפחות של הנופלים אמיצי הלב. צריך לשמוע אותם, הם מדברים בלב סדוק ובעיניים דומעות, אבל אני חייב להגיד – בקומה זקופה. הם מתייפחים, אני מחבק אותם, והם עומדים בקומה זקופה. מתהומות היגון הם זועקים: “בנינו לא נפלו לשווא. אסור לנו לעצור את המלחמה עד שנבטיח את הניצחון המוחלט על מבקשי נפשינו”.
לכם לוחמי צה”ל, ולכם המשפחות הדואבות וקרובי החטופים, אני אומר גם מעל הבמה הזאת – אנחנו לא עוצרים ולא נעצור עד לניצחון, כי אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו דרך אחרת. יחד איתכם, ויחד עם כל בית ישראל, וכל אזרחי ישראל, אני נושא תפילה לשלום חטופינו, אחינו: “כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם, ויוציאם מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה”.
אני מבקש לשאת תפילה נוספת, תפילה לשלום חיילי צה”ל: “מי שברך אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ביבשה, באוויר ובים. יתן ה’ את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם”.
יחד נילחם, ובעזרת ה’ – יחד ננצח”.
ראש האופוזיציה, ח”כ יאיר לפיד, אמר במליאה: “מדינת ישראל הציבה לעצמה שתי מטרות אחרי האסון והמחדל הנורא של ה-7 לאוקטובר. הראשונה היא למוטט את החמאס, השנייה היא להחזיר את החטופים. אלו מטרות שוות בחשיבותן, אבל לא בדחיפותן. את יחיא סינוואר אנחנו יכולים להרוג גם בחודש הבא. אנחנו נהרוג אותו, במוקדם או במאוחר. אנחנו נמוטט את החמאס ונשמיד את יכולותיו הצבאיות. גם אם זה ייקח זמן, צה”ל נחוש וישיג את המטרה.
את החטופים אנחנו צריכים להחזיר הביתה עכשיו. בסדר העדיפויות של מדינת ישראל החזרת החטופים היא המטרה הדחופה יותר, הבהולה יותר, התגלמות המושג “עניין של חיים ומוות”. אנחנו צריכים לעשות הכול, ונעשה כל דבר, כדי להחזיר את כולם. אני אמרתי לראש הממשלה, אני אומר מפה עכשיו: האופוזיציה תתן גיבוי לכל מהלך, לכל עסקה. עשינו את זה בעסקה הקודמת. לא שמעתם מאתנו אף מילת בקורת. קיבלתם גב מלא.
אני אומר לממשלה: בעניין החטופים, זה גם מה שיהיה בהמשך. אנחנו לא נעשה עליכם סיבוב. אנחנו לא נגיד שהיינו משיגים עסקה טובה יותר. אנחנו לא נטען שפגעתם במטרות המלחמה או מנעתם את מיטוט החמאס. אם זה מביא את החטופים הביתה, אנחנו נגבה את זה.
מה שאנחנו עושים פה היום, הדיון הזה, לא יכול להיות רק הבעה של אהדה והזדהות – זו צריכה להיות התחייבות. זו צריכה להיות שבועה משותפת, של שני צידי הבית: לא נרפה ולא נעצור וכל בוקר מחדש נבחן את עצמנו אם אנחנו עושים מספיק ומה אפשר לעשות טוב יותר. ישאלו אותנו: מה עם המחיר? התשובה שלנו תהיה: אנחנו מספיק חזקים בשביל לעמוד גם במחירים גבוהים. אסור למדינת ישראל להפקיר את בניה ובנותיה. אם זה ייצור מציאות קשה, נעמוד בה, ונשנה אותה בהמשך.
כל הורה לילד חטוף, כל בן משפחה שפגשנו, שאל אותנו אם עושים מספיק כדי להחזיר אותם. התשובה היא לא. אנחנו נוכל להגיד שעושים מספיק ביום שהם יחזרו. עד אז, לא עושים מספיק. הדיון הזה משודר, ואני רוצה להאמין שהחטופים שלנו בעזה שומעים אותנו עכשיו. אני רוצה להאמין שהם שומעים שלא שכחנו. אנחנו יודעים את חובתנו אליהם”.
יו”ר הכנסת אמיר אוחנה אמר בדיון המיוחד: “80 ימים חלפו ויקיריכם בשבי ארגוני הטרור בעזה. 80 ימים שאינכם יודעים את נפשכם מדאגה. איננו יכולים לדמיין מה עובר עליכם, בני המשפחות.
ח״כים רבים, ואני בתוכם, פוגשים אתכם ושומעים אתכם, כאן במשכן הכנסת בו הפכתם לבני בית, וגם במקומות אחרים. אנו שומעים מכם על רכבת ההרים הרגשית שאתם חווים עם כל ידיעה חדשותית. תחושות המחייבות אותנו, חברות וחברי הכנסת באיפוק, בשיקול דעת ובהבנה מיוחדת למה שאתם חווים.
היום המיוחד הזה המצויין כאן בכנסת, משפחות יקרות, אומר לכן: אינכן לבד. עם שלם עוקב בדאגה, עם שלם מייחל ומתפלל לשובם של כל יקיריכם, שפניהם הטובות מביטות עלינו כאן ממעל, וכל שר וחבר כנסת העומד כאן על הדוכן שלצידי – רואה אותם לנגד עיניו.
הכנסת שינתה את פניה ב-80 ימים אלה ומזירה של התגוששות ומחלוקת, היא מנסה, לרוב בהצלחה, למצוא את המאחד, את היעדים המשותפים לכולנו. והשבת כל החטופות והחטופים הוא אכן יעד כזה על סדר יומם של רבות ורבים מחברי הכנסת: בדיוני הוועדות, בחקיקה, כאן במליאת הכנסת וגם מחוץ למשכן.
אצל רבים מאיתנו חלחלה ההבנה כי בעוד חיילינו נלחמים להשבת יקיריכם כתף לצד כתף – תומכי האופוזיציה ותומכי הקואליציה כאחד, חיילים של עם אחד – גם עלינו מוטלת חובה למצוא את המאחד והמשותף.
עם שלם, וחברי הכנסת בתוכו, מייחל לראות את עיניכם הטרוטות מלילות חסרי שינה, דומעות מאושר. לשמוע את גרונכם הניחר מבכי, זועק משמחה. עם שלם רוצה את בניו ובנותיו שבים הביתה.
על כך, הבית הזה מאוחד כולו ומתפלל שתתקיים ברכתו של הנביא ירמיהו: “ויֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים — ובנות — לִגְבוּלָם”, ונאמר – אמן”.