המפץ: ליברמן יוצב בראש הממשלה, בתמיכת שס • אגדה פוליטית

1.

נתחיל מהסוף. לחשושים מעלים אופציה למפץ פוליטי כבר בתקופה הקרובה.

איך זה יקרה בדיוק?  לפני מספר שבועות היה זה יו”ר האופוזיציה יאיר לפיד שרמז כי יש בליכוד מי שמתכננים עריקה לשורות ‘גוש בלי ביבי’, שיפיל את נתניהו מכיסאו, עוד לפני בחירות.

נכון להיום, אין לנתניהו כל כוונה לפרוש, גם לא ב’שש אחרי המלחמה’. הוא מתכנן להילחם על כבודו, להוכיח שלא בו היה האשם, לצאת נקי מכל ועדות חקירה שיוקמו ולקבל מחדש את אמון העם. לסקרים, המוכיחים שמצבו קשה, הוא נד בראשו, בטוח שעם הניצחון במלחמה והצגת ההוכחות שלא הוא האשם במחדל של ‘השביעי באוקטובר’, ישובו המנדטים הביתה, לחיק הליכוד וקואליציית הימין.

מבחינתו, רק המוות יפריד בינו לבין כיסא ראשות הממשלה, או לפחות גיל 80, אז יבצע פרישה מכובדת. אלא שבשקט-בשקט, מאחורי הקלעים ותחת מעטה סודיות, יש מי שמתכננים לו סוף פוליטי אחר.

ושווה לשים לב אל הקולות.

2.

זה קרה בתחילת 2011.  בבוקר בהיר (או לא בהיר, תלוי את מי שואלים) השכימו העיתונאים לבשורה מפתיעה: מפלגת העבודה פרשה מקואליציית נתניהו. רק שישה ח”כים שיצרו סיעה חדשה בשם ‘מפלגת העצמאות’, נותרו בפנים. בראש הסיעה עמד אהוד ברק, כיום אויבו הגדול של נתניהו.

מאז, אין בוקר שעיתונאי מכובד לא מתכונן נפשית לכל תרחיש, גם כזה שיפתיע. מעבר לכך, רבים מהעיתונאים בוחשים בתרחישים שונים, רק כדי שלא להיתפס מופתעים, אם וכאשר יתרחשו מהלכים.

הפתעה מסוימת נרשמה כאשר אביגדור ליברמן חצה את הקווים וחבר אל גוש השמאל, למרות האידיאולוגיה הימנית שלו. זה קרה במהלך ארבע סבבי הבחירות: בראשון ובשני הוא עדיין נספר כחלק מגוש הימין, אך לקראת הסבב השלישי כבר היה ברור שליבו נמצא במקום אחר. ‘ממשלת השינוי’, שהורכבה לאחר הסיבוב הרביעי, הוכיחה שליברמן אכן לא נמצא בשום מקום בו נמצא נתניהו.

עם פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’ הוא הודיע שיצטרף לקבינט המצומצם, אבל לא סביר להניח שמהלך כזה היה מעביר גם את ליבו לגוש נתניהו/ מקסימום היה מעניק תמיכה בימי הלחימה, כפי שעושה בני גנץ. מלחמה, ותו לא. אפילו גדעון סער, יו”ר ‘תקווה חדשה’, שנצפה בפגישות עם נתניהו שוב ושוב, ואפילו נחשד כמי שמתכוון לשוב הביתה לליכוד, מיהר להכריז שלהד”ם. אין בכוונתו לשוב לליכוד, בטח לא תחת ביבי.

3.

ואז זה קרה פעם נוספת.

זוכרים את היום בו חשד נתניהו שנפתלי בנט מתכוון לערוק אל קואליציה שיקים בני גנץ? בנט הכחיש אז, נשבע נאמנות לנתניהו, הבטיח אמונים לגוש שתמך בנתניהו.

ימים חלפו, ואחרי הסבב הרביעי, שוב בבוקר בהיר (או לא בהיר, תלוי את מי שואלים) הכריז על עצמו כראש ממשלת ‘גוש השינוי’ וחבר לכל שונאי נתניהו משכבר הימים.

מה קרה לאיש הימין הדגול, שראה לחבור לגוש השמאל? שאלת מיליון הדולר הזו ריחפה כשנה וחצי, משך ימיה של אותה ממשלה.

מתברר, שיש רגעים בהם אנשים עושים מעשה וחוצים קווים. תזכרו את זה. וכשיאיר לפיד מדבר על ‘אנשים בליכוד’ הוא לא פראייר. הוא שמע לחישות פה וגם שם.

4.

במה מדובר?

הנה אגדה שנלחשת בימים אלה. אין לה כל אישור רשמי, רוב הסיכויים שהיא אגדה בלבד, אבל לספר אותה צריך, כמובן.

יום אחד פרצה מלחמת ‘חרבות ברזל’. סקרים בוצעו, בהם מצבו של נתניהו הלך והתבהר כמי שאינו מסוגל לנצח בעתיד מערכת בחירות. הזאבים סביבו הריחו דם, חשו שהאריה בו תלו את כל יהבם כבר אינו חזק – והחליטו לעשות מעשה.

מעשה אכזרי, יש שיאמרו. אבל ככה זה בג’ונגל  הפוליטי. מה שהיה כשר עבור בנט, מותר כעת לכל אחד אחר. גם אם הוא הצטלם חגיגית כשהוא מחובק עם נתניהו ומכריז ‘ביבי צריך אריה חזק’. הכל טוב, כל עוד ביבי חזק. ביבי חזק הופך גם את אריה לחזק. אבל ביבי חלש, לא טוב לאריה, גם לא לליכודניקים שאינם מוכנים להיות פראיירים הנאמנים למנהיג ‘עד הסוף’.

אז נכון שבליכוד לא מדיחים מנהיגים. הליכוד מעולם לא הלך בדרכה של ‘העבודה’ שהשמידה (פוליטית, כמובן) את מנהיגיה מיד אחרי שכשלו בבחירות, אך עדיין יש במפלגה אישים חפצי חיים פוליטיים, ואם צריך לעשות מעשה, הם יעשו אותו. בלי רחמים.

לפי האגדה, יש  גם איש עסקים העומד מאחורי המפץ עליו נספר. יש גם שני פוליטיקאים שמקורבים אליו מאוד, האחד חרדי, השני מסתובב כאשר אומרים “ליברמן”. זו רק אגדה, כמובן, אל תאמינו לאף מילה, אבל תזכרו אותה. כי לפעמים, חלומות מתגשמים.

בשנים האחרונות נשבע ליברמן שהוא וידידו משכבר, אריה  דרעי – סיימו לנצח. שאין מצב שישלימו אי-פעם. אבל אז, ימים אחדים אחרי פרוץ המלחמה, השניים  נצפו מחייכים בידידות. דרעי גם ניסה לפעול, שוב ושוב, לשילובו של ליברמן בקבינט המלחמה. היה מי ש’שם רגליים’ למהלך (יש אומרים נתניהו, יש אומרים גנץ), אבל הרצון נותר. כמו גם החברות.

פה ושם נצפו ליכודניקים בכירים מפגינים שרירים, מעין מרד. היה זה יולי אדלשטיין שסירב לתמוך בתקציב, גם ניר ברקת משמיע ביקורת ותוקף. ללא ספק היו אלה צעדים מרשימים מבחינה פנים-ליכוד.

העובדה שעוד ועוד ליכודניקים, גם בכירים, מתלחששים במסדרונות משכן הכנסת שנתניהו פישל, וכי ‘השביעי באוקטובר’ קרה “הרבה בגללו” ידועים כמעט לכל כתב פוליטי.

5. 

איך מתרגמים את זה למעשה?

הנה מה שצפוי, לפי האגדה כמובן: באחד מימי שני בשבוע, אחרי הבחירות המוניציפאליות ולפני תום מושב החורף של הכנסת, כאשר גם המלחמה ברצועה תהיה בשלבים היותר מתקדמים ולקראת הסוף, תצוף הצעת אי-אמון, לכאורה שגרתית, כזו שאף עיתונאי לא יתייחס אליה ברצינות יתירה. המועמד לראשות ממשלה יהיה… אביגדור ליברמן. ואז, איכשהו יתמכו בה כל מפלגות השמאל והמרכז, כולל כחול לבן (גם אם שריה יהיו עדיין חברי קבינט המלחמה, ובטח אם זה יקרה אחרי פרישה) ותקווה חדשה ו…גם ש”ס.

כך נתניהו יודח בין ליל, ליברמן יהפוך לראש ממשלה וימשיך לנהל את המלחמה.

איך יסביר דרעי לבוחריו את צעד הפרישה מגוש נתניהו? לפי סיפור האגדה, דרעי מסתובב מזה שנים עם תחושה שביבי חזק והליכוד נוגסים במצביעי ש”ס, בעיקר במנדטים של ‘מסעודה משדרות’ והמסורתיים, שאינם הבסיס החזק של ש”ס. ליכוד חלש של 18 מנדטים ומטה יחזיר את המצביעים לש”ס.

במקרה כזה תהיה התעמולה ש’אריה חזק’ ישפיע על ממשלת השמאל להיות ימנית יותר, מסורתית יותר. ליברמן ימצב את עצמו כמי שצפה מראש את רוע החמאס, כמי שהבטיח לחסל את הנייה תוך 48 שעות אבל נחסם בידי ‘נתניהו והקונספציה’.

לצד זאת, מספר ליכודניקים, בכירים ופחות בכירים, שירצו לשמור על כיסאם, יחברו גם הם לגוש החדש, שלא יכלול מפלגה ערבית. ‘גוש שינוי’ חדש  שיש בו גם חרדים (אין לדעת האם יהדות התורה, שחפצה תקציבים וחוק גיוס כלשהו לא תחבור לגוש כזה, עם כל הכבוד לנאמנות לנתניהו), גם ימין וגם מרכז. ואפילו אין בו שמאל.

6.

קוראי ‘הדרך’ שפשפו עיניהם בתימהון בשבת האחרונה, כאשר קראו את טורו הפוליטי של דובר ש”ס אשר מדינה. נכון שמדובר בטור שנכתב על דעת כותבו בלבד, ועדיין כל מי שמכיר את מפת היומונים החרדיים, יודע שלא כל כתב יכול לכתוב כל רעיון שצץ בראשו.

שימו לב למילים: “לא צריך להיות מומחה פוליטי כדי להבין, שהסקרים הנוכחיים אינם מתחילים לשקף את התמונה הפוליטית ביום שאחרי… מפני שהשחקנים הישנים והחדשים טרם התמקמו על המגרש והציבור עצמו טרם גיבש את דעתו. סקרים של תקופה זו יכולים אולי לסמן מגמות והלך רוח, כמו למשל אכזבה עמוקה מהממשלה הקיימת, שתחת משמרתה אירע המחדל הגדול.

“הליכוד בראשות נתניהו מאבד מחצית מכוחו ועומד על 18 מנדטים בלבד, נתניהו אולי מקבל ציונים טובים על ניהול המלחמה, אבל ביום שאחרי, רוב הציבור מעוניין לראות הנהגה חדשה, צעירה, נחושה ובעיקר פורצת דרך. לא עוד ממה שהכרנו, זה הספיק לנו.. נתניהו מבין היטב את מצבו הלא מזהיר”.

אז נכון שבהמשך הטור מנסה מדינה לאזן, לשבח את נתניהו, ועדיין תקראו שוב את המשפטים הללו. הם מדברים בעד עצמם.

7.

כשעיתונאים החלו לדוש בנכתב בטור, מיהרה ש”ס לפרסם הבהרה מטעם הדובר:

“בניגוד מוחלט לפרסומים כאילו כתבתי בטורי שעמדת ש״ס היא החלפת נתניהו – זהו מצג מסולף וחוטא לאמת. מדובר בטור פרשנות פוליטי (גם לקוראי ׳הדרך׳ מגיע), על דעתי, המציג את כלל העמדות הציבור, כאשר רוב הטור עסק דווקא בחוזקות של נתניהו כאדם שאין לו אלטרנטיבה ראויה, כזה שמציג עמדה ברורה בנושא שליטת הרש״פ בעזה, עם רקורד של עמידה נחרצת מול ממשלים אמריקניים.

“בימים קשים אלה, ש״ס כולה עסוקה בסיוע למלחמה ולמפונים, תומכת בראש הממשלה ובאחדות השורות ובוודאי שאינה עסוקה בשאלות פוליטיות.

אשר מדינה”.

אלא שהאגדה עומדת על כך ש”אין דבר כזה שש”ס לא עומדת מאחורי כל מילה בבטאון מפלגתה”…

אגדות טוב לקרוא לפני השינה, לא תמיד הן תואמות את המציאות, לא תמיד הן מתממשות. אבל תזכרו אותן.

וכשתקראו כותרות כמו “בכיר מהליכוד יצא נגד צעדי הממשלה בעזה… השר מהליכוד תקף את מדיניות נתניהו… דרעי חייך לליברמן במליאה…” תזכרו את המעשייה היפה עליה קראתם כאן.