מה קבעה הרבנות הצבאית: חיילים במלחמה חייבים לצום בי’ בטבת?

הרבנות הצבאית פרסמה בימים האחרונים הנחיות ללוחמים במלחמת חרבות ברזל, לפיהם הם יהיו “מחויבים לאכול כדי לשמור על כשירות מבצעית” בצום עשרה בטבת  שיחול ביום שישי הקרוב.

הקביעה של ענף ההלכה ברבנות הצבאית מתייחסת גם לחיילים העשויים להיכנס ללחימה בטווח זמן מיידי ואף חיילים העוסקים במשימות ביטחון שוטף או במשימות אבטחה במחנות עורפיים.

לפי המסמך שהופץ בין החיילים, כך דינם גם של מכונאים העוסקים בהשמשת רכבים קרביים משוריינים או כלי טיס ועל כל מי שנדרש לפעילות פיזית הקשורה למאמץ המלחמתי.

בנוסף, חיילים המבצעים משימות עורפיות המסייעות ללחימה ותומכות אותה, כגון צוותי חמ”ל, אנשי שלישות וכן הלאה, יתמידו במלאכתם גם בעשרה בטבת, אך אם הצום פוגע בתפקודם – רשאים לאכול ולשתות, אך עליהם להיוועץ ברב היחידה על מנת לבחון את אופי הפעילות ורמת המוכנות הנדרשת מן החייל, כמו גם את רמת הסיכון, תנאי האקלים המצויים באותו מקום, והעומס הפיזי הנדרש לשם ביצוע המשימה.

הרבנות הצבאית מספקת מענה לחיילים דתיים ולכל צרכיהם בעת שירותם הצבאי בסדיר ובמילואים – גם בתקופת המלחמה.

במסמך שהופץ נקבע גם כי חייל שנאלץ לאכול “יאכל כדרכו” ואין צורך להצניע את אכילתו אבל כן ישתדל להימנע מ”אכילה לשם תענוג”. עם זאת, חייל שאכל או שתה בצום מפני צורך מבצעי או חולי, ולאחר מכן התאפשר לו לצום בשארית היום, יתענה עד מועד סיום הצום.

הרבנות הצבאית התייחסה גם לחיילים ששוהים בשטחי כינוס וההערכות ונדרשים להתאמן לשם שיפור כשירותם, וכן לטירונים שמתבצעת להם הכשרה מקוצרת, ועליהם נקבע כי ימשיכו להתאמן ככל הנדרש, אף שבשל כך לא יתאפשר להם להתענות.

בנוסף, חייל הנמצא באימון ביום צום, יתחיל לצום, ויכין מזון בהישג יד כדי שאם יצטרך לאכול ולשתות יעשה זאת מיידית ויחזור לכשירות מבצעית. אם אינו יכול להתחיל בפעילות בלי לאכול ולשתות – רשאי לאכול ולשתות ככל שנדרש.

בתקופת המלחמה נדרש ענף ההלכה להשיב על עשרות אלפי שאלות הלכתיות.

גורמים ברבנות הצבאית: “כל שאלה שהובאה לפני הרבנים הצבאיים קיבלה מענה. הרבנים, לאור הניסיון, הידע ההלכתי והכתפיים הרחבות בפסיקת ההלכה מעניקים תשובות לכל השאלות המגיעות לפתחיהם.

“הנוכחות של הרבנים הצבאיים בשטח לצד השתתפותם בישיבות והקשר עם המפקדים מהווה עבורם יתרון עצום בפסיקת ההלכה, בשל הבנת המציאות והיכולת להגדיר אותה בגדרים הלכתיים הנכונים לצורך מתן פסיקה”.