מחריד: התאומות בנות ה-3 הופרדו ל-10 ימים. ואז האימא שמעה בכי

יותר משבוע חלף מאז שדניאל אלוני ובתה אמיליה מיבנה, שנחטפו בשבת השחורה, שוחררו מידי חמאס בפעימה הראשונה. שלושה ימים אחר כך שוחררו גם אחותה שרון קוניו והתאומות אמה ויולי.

מאיזה קורס להתחיל? החלטה שלך • כנסו לקורסים חינם במגוון תחומים

הערב (ראשון) סיפר רמוס, סבן של אמה ויולי, בריאיון ב’חמש עם רפי רשף’ בחדשות 12, כי המחבלים הפרידו בין התאומות יומיים אחרי שנחטפו – כך שבני המשפחה הוחזקו בנפרד מיולי ונתקלו בה בהשגחה פרטית כשהועברה בין מקומות מסתור.

“ביום השני לקחו את יולי למקום אחר בנפרד מיתר המשפחה”, תיאר הסב. “עשרה ימים יולי הייתה בלי ההורים, וההורים לא ידעו אם היא חיה או לא. חטפו אותה מהידיים של ההורים והם לא ידעו מה איתה. אחרי עשרה ימים, העבירו אותן ממקום מסתור אחד למסתור אחר, ושרון סיפרה לי שפתאום היא שמעה בכי של ילדה. היא אמרה לדוד בעלה: ‘זה הבכי של יולי’. דוד אמר לה: ‘מספיק, איפה יולי ואיפה אנחנו’. אחרי חצי שעה פותחים את הדלת ורואים אישה ערבייה עם יולי בידיים.

“אתה שומע את זה ויש לך צמרמורת. שרון מספרת שהיא הייתה כנראה אצל אישה ערבייה. העבירו אותם ממסתור אחד למסתור אחר, ושם הם פגשו אותה”.

על תקופת השהייה של משפחתו בשבי חמאס – אמר הסב: “דניאל מספרת שבזמן ההפצצות, כשהפצצות מתפוצצות לידך, זה פשוט קורע, כי הילדה מתכנסת לתוכה והיא מגנה עליה כי לא יודעים אם הפצצה הבאה תפוצץ את הבית. קרה שחצי מהבית שהם היו בו נהרס וקיר אצלם נהרס. הם יצאו בנס. כשאומרים שאתה מתחיל את היום ולא יודע איך אתה גומר אותו – זה המצב. כל יום יכול להיות קריטי להמון אנשים.

“בנות השלוש מבינות אולי קצת פחות אבל המורכבות גדולה. הם היו בתוך חדר עם עוד כמה אנשים והיה מותר להן רק לשבת או לקום. אסור ללכת, רק אם נותנים לך אפשרות ללכת לשירותים, וכולם חייבים לדבר בלחש מוחלט. יש לך שתי ילדות בנות שלוש ואתה חייב שהן לא יעשו רעש. אם הן יעשו רעש, לך תדע אם לא ייקחו אותן. זו חרדה עצומה. הם עשו הכול כדי שלא יקרה מצב שהן יתחילו לבכות”.

רמוס סיפר על נכדתו אמיליה: “חזרה מלאת חיוניות, ונפגשה כבר עם חברות מהגן ועם בת דודתה”.

לדבריו, “כששרון חזרה, אמרנו בבית שאנחנו הולכים לפגוש את דודה שרון. פתאום אמיליה שאלה – ‘אנחנו נלך דרך המנהרות?’. באותו רגע אתה מבין שהדבר הזה שם”.

שרון קוניו אומנם חזרה מעזה עם התאומות אמה ויולי, אך בעלה דוד קוניו נשאר בשבי. “הם היו ביחד והפרידו אותם שלושה ימים לפני השחרור. שרון חזרה בוכה והמשפט הראשון שאמרה הוא שלקחו את דוד למנהרות. זו פשוט טרגדיה אדירה. קשה לתפוס את הרגעים האלה. אם אני צריך לומר משהו לדוד זה שכולנו עובדים ולוחצים על מנת שתחזור. אתם לא לבד”.

אופליה רויטמן הוחזקה בבית: “השובים שלה היו גבר ואישה”

בבוקר הטבח שהתה אופליה רויטמן בת ה-77 לבדה בביתה. בעלה, הקטור, שנפצע במהלך טיול, בדיוק אושפז באותו זמן בכפר השיקומי ‘עדי נגב – נחלת ערן’. אופליה נכנסה מיד לממ”ד ושוחחה עם בעלה בטלפון, כשעוד חשבה שמדובר במתקפת טילים בלבד. לא עבר הרבה זמן, ומחבלי חמאס שחדרו לניר עוז חטפו אותה  לעזה.

בפעימה החמישית שוחררה אופליה משבי חמאס. עם שחרורה חשף בנה דמיאן בחדשות 12 פרטים על ימי השבי. “אימא הוחזקה בבית. מעריכים שזה היה באזור דרום הרצועה. רוב הזמן אימא הייתה לבד בבית, השובים שלה היו זוג, הוא כנראה היה הולך בלילות לעבודה, אפשר כנראה להבין במה הוא עבד”,  רמז ולא הוסיף.

דמיאן מספר שאימו שהתה רוב הזמן לבדה באותו חדר ואכלה בצורה מועטה: “היא הייתה מקבלת פיתה עם קצת זעתר. אחר הצוהריים המאוחרים קצת אורז, לפעמים עם עוף, אבל מעט מאוד. מים לא היה חסר”. לדבריו, אימו לא נחשפה בימי השבי לטלוויזיה ולרדיו, למרות ששהתה בבית שוביה. הוא מוסיף כי היא חשה “בעיקר בדידות – שעות וימים של לבד”.

לדבריו, היא פגשה פעם אחת את אחד מילדי שוביה: “היא שאלה איפה הוא נמצא ואמרו לה שהילדים מחוץ לבית – ‘בקייטנה’. אימא שלי לא דוברת אנגלית, אז היא תקשרה בצורה בסיסית באנגלית ובערבית עם שוביה”.

ידוע לך אם אימא שלך נחשפה למראות קשים בימי השבי?

“בימי השבי שמרו עליה, בדרך אל עזה היא נחשפה למראות של נרצחים. אבל שם היא היתה ממש מבודדת”.

מספר ימים לפני ששוחררה, הועברה אופליה למתחם באזור חאן יונס, שם גם פגשה חלק מהחטופים ששוחררו יחד עימה. “אימא היא אחד מהסיפורים היחידים מהקיבוץ של חטופה שחוזרת לבעלה”, אומר דמיאן. “וזאת הודות לשיקום שבו היה אבא, כי הוא היה מאושפז ביום הטבח. יש לה חברות שהבעלים שלהן נרצחו ונחטפו. אימא לא חזרה לימי אבל”.