“תפרתי את האצבע עם חוט ומחט”: עדויות קשות של חטופים תאילנדים

קבוצה של 19 תאילנדים שנחטפו מיישובי עוטף עזה במתקפת הפתע של חמאס בשבת השחורה שבו אתמול (רביעי) למולדתם – אחרי ששוחררו מן השבי במסגרת עסקת החטופים.

מאיזה קורס להתחיל? החלטה שלך • כנסו לקורסים חינם במגוון תחומים

ארבעה חטופים נוספים בעלי אזרחות תאילנדית שוחררו אמש מהשבי. עם הגעתם לישראל, שהו החטופים במרכז הרפואי ‘אסף הרופא’.

“זו עבורנו זכות גדולה. ציפינו להגעתם, נערכנו במשך חודש וחצי”, אמרה מנהלת בית החולים, ד”ר אסנת לבציון-קורח לכרמלה מנשה ב’כאן חדשות’. “היינו בשבילם גם בית וגם משפחה, אין להם כאן משפחה ואין להם כאן בית”.

בבית החולים הוקצה לחטופים בעלי האזרחות התאילנדית מתחם מיוחד. שניים עד שלושה מהם שהו בחדר מרווח עם פינוקים ומתנות שהרעיפו עליהם, שם התגוררו ולנו עם שחרורם מהשבי.

“הצוות הרפואי, השירות הפסיכולוגי, האחיות והרופאים טיפלו בהם בחמלה רבה, ברגישות ועם כל הנשמה. בבית החולים נערכנו לקבל אותם, להתאים להם את האוכל שהם אוהבים והשירות הסוציאלי דאג באמצעות מתרגם לצד הריגשי. דאגנו לתת להם מעטפת, החזרנו להם את השליטה בגוף שלהם, לפני שרופא נגע בהם הוא ביקש רשות”.

כיצד התנהלה התקשורת איתם? 

“דיברנו קצת עברית, קצת אנגלית קצת פנטומימה, הרבה פינוקים”, אמרה ורד שנער, מנהלת השירות הסוציאלי. “כשהזמנו אותם לאכול הם נשארו בחדרים ולא נגעו בבופה. זה חלק מהתרבות שלהם. רק אחרי שהכנו עבורם שולחן, הם באו לאכול. בית החולים הביא להם פסל והם קיימו בפינה המיוחדת שיצרו עבורם טקס מרגש. צוות בית החולים גם עשה איתם קידוש”.

ד”ר רונית זיידנשטיין, מנהלת המחלקה הפנימית בבית החולים וד”ר רונית קורן, סגנית מנהלת מחלקה פנימית סיפרו: “היום מצבם יציב לאין ערוך בהשוואה ליום שבו הם הגיעו. רובם איבדו אחוז ניכר ממשקלם, אחד מהם, שהיה לבד בשבי, איבד 27% ממשקל גופו.

“הם היו שרויים בתנאים מאד קשים, הם איבדו משקל ומסת שריר. הם קיבלו פעם ביום קצת אורז ולחם ומים מלוחים לשתיה בצורה מדודה. חלק מהם גם לא קיבלו את זה, שלא לדבר על סבון שהם לא ראו.

“הם סיפרו, בין השאר, שהם היו חלק מהזמן כבולים עם הידיים מאחור ולא ידעו לומר היכן שהו וכי הועברו ממקום למקום”.

“הם לא הוחזקו יחד”, הוסיפה ד”ר לבציון-קורח. “הרגעים המרגשים במיוחד פה הם הרגעים שבהם אנחנו רואים את המפגשים בין המעסיקים שלהם שבאים לבקר אותם, שיחות הטלפון מרגשות ומחממות את הלב, החיבור שלהם לארץ, למשפחות שהועסקו אצלם – נוגעים ללב. המעסיקים מגיעים עם אוכל תאילנדי ומרעיפים עליהם אהבה.

“היינו צריכים להקפיד שיאכלו בהדרגה כדי שבריאותם לא תיפגע, עשינו להם שיחות מה מותר ומה אסור לאכול, הייתה להם דיאטנית שעקבה אחרי מצב בריאותם. הם אוהבים את ישראל ומוכנים לעזור בכל מידע שיש להם”.

לקראת סוף המפגש הצביעה מנהלת בית החולים על אחד מהתאילנדים וסיפרה שהזרת שלו נפגעה בטבח בשבת השחורה והייתה במצב קשה, כמעט קטועה. לדבריה, כשלא טיפלו בו, החליט הפצוע לטפל בעצמו ותפר את האצבע בחוט ומחט שנתנו לו בשבי. הזרת זקוקה עדיין לטיפול. “חלק מהתאילנדים רצו מאד להישאר בארץ, אבל בינתיים הוחלט שהם נוסעים לתאילנד ואחר כך יוחזרו”.

הם קיבלו את אותם מענקים כפי שקיבלו החטופים הישראלים. על התאילנדים נאסר להתראיין.