‘יתד’ נגד ‘הפלג הירושלמי’: מנהלים מסע תעמולה ברוח המסכילים

העיתון יתד נאמן מפרסם הבוקר (שלישי) מאמר מערכת, תחת הכותרת “על משמר כבוד התורה ומנחיליה”, ובו התקפה נגד אותם המזלזלים בגדולי הדור ומנסים לגרום לפגיעה בשמם הטוב, זאת על רקע הפילוג בציבור הליטאי.

בתחילת המאמר מבקש כותב המאמר סליחה מקרואי העיתון וממי שחשו נפגעים ממנו, אולם אחר כך עובר להתקפה נגד ‘הפלג הירושלמי’.

“כעיתון אשר מייצג את עולם התורה המופלא על כל גווניו”, נכתב במאמר, “אנו עוסקים בכל ימות השנה בענייני העולם, אבל גם בעניינים הנוגעים לפרט. עובדי העיתון, על כל שלוחותיו, משתדלים לעשות את מלאכתם נאמנה, לדווח, לסקר, לשבח ולבקר, מתוך הקפדה על ההלכות הנוגעות לכל הנכתב בין דפי העיתון.

“אבל כפי ש’אין צדיק בארץ אשר לא יחטא’, על אחת כמה וכמה הרי זה מן הנמנע שלא יימצאו מי שיחושו עצמם נפגעים ממה שנכתב בעיתון ולעיתים גם ממה שלא נכתב, וזה הזמן לבקש מחילה מכל מי שחש עצמו נפגע ברב או במעט, בתקווה ובתפילה כי בשנה הבאה עלינו לטובה, נשתדל יותר, נקפיד יותר ונימנע בכל מאודנו מתקלות שכל אחד עלול להיכשל בהן…

“מעבר לתפקידיו הרבים של עיתון חרדי, מייסודם והכוונתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל זיע”א, לעמוד על משמר ההשקפה הצרופה, להוות כלי ביטוי ושופר נאמן להבעת דעתם של רבותינו גדולי ישראל שליט”א בעניינים העומדים על הפרק, להסביר, להדריך, לשמור על פך השמן הטהור, חובתו לא פחות מכך היא לשמור על כבוד התורה.

לצאת בכל החריפות נגד כל מי שמבקש לפגוע בתורה, בלומדיה, בנושאי דגלה, במכווני דרכה, במנהיגי הדור, מוסרי התורה ומנחיליה. דומה כי זו חובתו הראשונה במעלה מאז נוסד, כי כבוד התורה, כבוד תלמידי החכמים, כבודם של מרנן ורבנן מורי הדור, עיניו ולבו, הוא יסוד הקיום של עולם התורה.

“הכפיפות המוחלטת לצו התורה של ‘ככל אשר יורוך’, היא זו המהווה את תשתית ההצלחה, הפריחה, השגשוג וההמשכיות של הציבור התורני, של לומדי התורה, של מכבדיה ומוקיריה. כל מי שמנסה לפגוע באבן היסוד הקיומי הזה, הרי הוא מהווה סכנה לאותה פריחה מופלאה, ניסית, של הישיבות הקדושות, היכלי התורה, כוללי האברכים והמוני הציבור התורתי הכפופים לדעת תורה.

“במשך תקופה ארוכה, מתנהלת לה מערכה כבדה, עיקשת, חסרת תקדים בהיקפה, נגד יסוד היסודות של הקיום התורני. לו היה מדובר בגורמים חיצוניים, אלו ששנאתם לכל דבר שבקדושה היא מימי קדם, אזי לא היה בכך מן החידוש. היהדות הנאמנה ידעה להתמודד עם הגורמים הללו במשך כל השנים, ומאז שהקימה לעצמה כלי מבטא ראויים, ידעה להשיב חורפיה דבר.

אלא שהתקופה האחרונה זימנה לנו גורמים מסוג חדש. אלו המתעטפים באיצטלה לא להם, כדי לנגח, לתקוף, לבזות, להשפיל את כבוד התורה במסווה של דאגה לעולם התורה. גורמים מבית, כביכול, שנזקם מרובה אלף מונים מגורמים מבחוץ, כיוון שהם נעטפים במסווה של קדושה, של קנאות, של המשכיות כביכול, ויותר מזה – של רודפי שלום, ודרכו הם נוקבים חור בספינה ומסכנים את קיומה.

“הביטויים קשים מנשוא. מסע התעמולה מתנהל יום יום, בהתמדה, בעקביות, כאשר השקר הוא הדגל, הסילוף הוא הכוח, והשיטה היא אותה שיטה ישנה ולפיה ‘חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם’, תהיה שקרית ככל שתהיה.

האשמות על פשרנות; על כניעה לרודפי התורה; אמירות נחרצות ברוח המסכילים של פעם, נגד מנהיגי הדור ומורי דרכו; דיבורים על קוצר הראות של “עיני העדה” רח”ל והשוואה בינם לבין אלו שלא חזו מראש בסכנת הציונות; זלזול ברוב מניין ובניין של מחנכי הדור, ראשי הישיבות הקדושות, תוך כינויים כ”ראשי ישיבל’ך” שעתידים להתפשר על ערכי תורת הנצח ד’ ישמרנו;

“רמיסת הוראתם הברורה של מנהיגי הדור ומורי דרכו, כיצד יש לנהוג מול השלטון, תוך פרסום שקרי כאילו ואין מי שסובר אחרת מאותה דעה המתנגדת לדרך זו; התחברות אינטרסנטית לגורמים שמאז ומתמיד גינו, השמיצו וביזו את דרך גדולי הדור האחרון מאז קום המדינה ועד ימינו אלו.

“הם אלו אשר ניסו בחוצפתם “לחנך” בשעתו את מרן החזו”א זי”ע כאשר נפגש עם ראש הממשלה דאז, על מנת לשמור על מעמדם של בני הישיבות, ואלו העיזו להטיף לו מוסר רח”ל וכעת הם ממשיכים בדרכם זו לגדולי ישראל שיבדלחט”א ואף עם “שותפים” חדשים. והמקום יכלה אם נמשיך לפרט.

“מודים אנו באשמה, שלא מחינו די על האמירות החמורות הללו, גם כאשר רבים היכו על קודקודנו ומחו על שתיקתנו. אבל לא בכדי שתקנו. כעיתון חרדי אחריותנו לשמור על נפשותיהם הטהורות של צאצאינו ובשל כך נמנעים אנו מלדווח על תופעות שליליות הקורות לצערנו גם במחננו.

“כשם שאין עיתוננו עוסק במעשי פלילים, גם תוך גינויים, כיוון שעצם העיסוק בהם מחלחל ללב פנימה ומשחית את הנפש, כך גם העיסוק בעניין זה, תוך חשיפת-יתר של הדברים הבזויים הפוגעים בכבוד התורה, עלול לפגוע בנשמות צעירות, כפי שיודעים אנו בעליל כיצד משפיעים דברי הזלזול בגדולי ישראל שליט”א הנשמעים בקרב “מגיני עולם התורה”, עד שמנער ועד זקן יכולים להתבטא בזלזול מחפיר נגד נושאי משא הדור על שכמם רח”ל, ענקי התורה והיראה, שזכה דורנו להנהגתם.

“ידוע כי אי-מי הציע פעם למרן הרב מפוניבז’ זצוק”ל לייצג את היהדות הנאמנה בכנסת ומרן זצוק”ל השיב לו שאין הוא עשיר כל כך גדול, היכול להרשות לעצמו לקנות בגדים רבים כל כך, מאחר שיצטרך כמעט מדי יום לעשות “קריעה” בבגדיו, בשומעו דברי כפירה נגד קודשי ישראל.

“דומה כי גם קוראי העיתון אינם עשירים כל כך, עד שיוכלו לשאת את פרסום דברי ההכפשה החמורים נגד מנהיגי הדור, נושאי עולם התורה על כתפיהם המחייבים קריעה ונידוי, ולו גם יובאו בצדם דברי ביקורת.

מן הראוי לצטט את דברי בעל “ספר החינוך” במצווה תצ”ו, שלא להמרות בית דין הגדול העומד לישראל: “…ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה ‘לא תסור ממנו ימין ושמאל’, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצוותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי. ומפני עניינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל, “ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין…”.