אכלו מעט, ישנו על כסאות פלסטיק: העדות של משפחת מונדר מהשבי

אוהד מונדר  בן ה-9, אימו קרן והסבתא רותי חזרו במוצאי שבת לישראל אחרי חודש וחצי בשבי החמאס. היום (שני) משתפים קרוביהם בשיחה עם אור רביד מחדשות 12 בחוויות הקשות שסיפרו להם  על ימי השבי בעזה.

חרדים מהמצב? אל תדחיקו: יש מוקד תמיכה נפשית במיוחד עבורכם

“התנאים היו לא פשוטים. במהלך ימי השבי בני המשפחה עברו כמה וכמה מקומות ביחד עם החוטפים, באחד המקומות שדיי הזכיר קופת חולים נטושה. כדי לישון הם היו צריכים לחבר שלשות של כסאות פלסטיק וזה היה תקופה של למעלה מחודש”.

גם האוכל לא הספיק. “הם אכלו מעט כי לא היה אוכל, באחד המקומות שבהם הוחזקו, היה שומר שהיה מביא להם אוכל, האוכל התמעט עם הזמן, ובגלל שלא היה קמח באזור שבו הוחזקו אז המאפיות נסגרו כי לא עשו לחם”.

משפחת מונדר סיפרה כי השומר שהחזיק בשלושה אמר להם “שהוא בעצמו רזה עשרה קילו – כי אין מה לאכול”.

קרוביהם מעידים שרותי, קרן ואוהד אמרו להם שלא הרגישו כאסירים. “אמנם היו סגורים בחדר, והיו צריכים לבקש רשות כדי לצאת לשירותים, והיו צריכים להמתין הרבה זמן עד שמגיע נציג של החוטפים שמלווה אותם לשירותים, אבל אמרו להם להיות בשקט כדי שלא ישמעו בחוץ וכשעוברים ממקום למקום עטפו את בני המשפחה במלא שכבות שלא יזהו אותם”.

המשפחה הוחזקה בשלב מסוים בבית כלשהו בעזה, והחוטפים ניסו לפתח איתם שיחה. “היו יחסים של שובה ושבויים, התנאים היו אמנם קשים ובלתי נסבלים, אבל השובים לא פגעו במשפחה, בני המשפחה שלנו חזרו עם התכשיטים שלהם מהשבי”.

לדברי המשפחה, אחד החוטפים יצר קשר עם אוהד, ונתן לו מחברת שיוכל לכתוב בה.

בני המשפחה מעידים שלא הוחזקו במנהרה, ומעריכים שמיקומם היה לא רחוק מניר עוז. “כל הזמן שמעו את ההפצצות של חיל האוויר”.

על חטופים נוספים מיום הטבח הם אומרים: “המשפחה פגשה במהלך ימי השבי בחטופים נוספים. הם הועברו למקום שבו היו עוד חטופים מהקיבוץ. מעין בניין”.

המשפחה מספרת שבאחד המתחמים שבו שהתה המשפחה לבדה, הגיע לביקור קצין בכיר שראה מה מצבם. “אמרו שהוא מפקד הגזרה, הוא הסיט את הוילון שהם היו מאחוריו ושאל אותם אם הכל בסדר, חוטפים אחרים דאגו לבריאות השבויים שיאכלו כשהבינו שהיא לא אוכלת. ממש פיצול אישיות, חוטפים אכזרים שחשוב להם לשמור על הנכס”.

עוד הם מספרים ששמחו לשמוע שהמחבלים לא שרפו את ביתם, בשונה מבתים רבים שכן עלו באש ביום הטבח.

רותי מונדר בת ה-78 שהייתה בשבי חמאס במשך 50 יום יחד עם בתה קרן ונכדה אוהד שחזרה בריאיון לחדשות 13 על התנאים הקשים:

“היה מחניק, אסור היה לפתוח את הווילונות. אני סתם פתחתי חלון, כדי שיהיה לי אוויר. ישנו על כיסאות, כמו שמחכים בקופת חולים, בלי מזרון”.

היא סיפרה כי שמעה שבנה רועי נרצח כשהאזינה לרדיו.  “זה הזמן הכי ארוך שהייתי עם הבת שלי והנכד שלי ביחד, במקום סגור וצפוף, אחד עם השני. הייתי אופטימית, הבנתי שאם אנחנו חיים, את מי שהם רצו הם רצחו בניר עוז, וגם את הבן שלי רצחו”.

על חטיפתה בשמחת תורה אמרה: “כשהוציאו אותנו מהממ”ד הבנתי שחוטפים אותנו. לקחו אותנו לאחד השערים של הקיבוץ, נסענו בשדות וראינו את מה שבוזזים. ישבנו מאחורה, וזה שלקח אותנו שם עלינו את השמיכה שאוהד לקח, שלא נראה את האנשים שהיו בדרך”.

על הימים הארוכים בשבי סיפרה: “קמים מאוחר, הנערים הלכו לישון מאוחר, והבנות היו בוכות לפעמים. היה מאוד קשה. בלילה התכסינו בסדין, זה מה שהיה, לא תמיד היה לכולם. הבנים שהיו איתנו ישנו מתחת לספסלים, על הרצפה, כי רצינו שהם יהיו איתנו, שלא יהיו לבד”.

בכל הקשור לאוכל אמרה: “אכלנו עוף עם אורז, וכל מיני קופסאות שימורים וגבינה, הסתדרנו”.