יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ ישראל אייכלר נאם היום (שני) במליאת הכנסת על חוק הגנה מפני פיטורין - והתייחס לאפליה בקיצוץ תקציב החינוך החרדי.
חרדים מהמצב? אל תדחיקו: יש מוקד תמיכה נפשית במיוחד עבורכם
"אני רוצה להביא בפני חברי הכנסת נושא כואב, שהלב מתפלץ מולו. אי אפשר עוד לשתוק עליו. במשך שבועות של מלחמה שתקנו אל מול גל ההסתה נגד תקצוב ילדי תינוקות של בית רבן. אמרנו שזה לא הזמן, זה לא מתאים. ליבנו עם החטופים והמעונים. אבל אין ברירה - הוגדשה הסאה ועלינו להגיד את הדברים בקול צלול נגד ההסתה והשנאה הפורצת בחלקים רבים מכלי התקשורת.
"עם ישראל מאוחד ברובו, ואנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה. אבל בקצוות יש פוליטיקאים שלא מפסיקים להסית. ואני זועק כאן את זעקתם של קרוב למיליון ילדים שאין להם פה להשיב. הם מושפלים על ידי אנשים מלאי משטמה, חברי כנסת, גם שרים לצערי, פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמבקשים לצבור הון פוליטי על חשבונם, על ידי רמיסת כבודם של היהודים השנואים והנרדפים במולדתם".
אייכלר תקף: "עשרות מיליוני שקלים תוספת לספורט זה שייך למלחמה? מאות מיליוני שקלים לתרבות על שלל ענפיה וסוגיה המיותרים ברובם, זה בסדר? אבל לתת כמה פרוטות לילד חרדי שלומד תודה בחיידר – כפי שלמד הסבא רבא של כל אחד ואחד מכם – זה יהרוס את הכלכלה?!
"מי יאמין שבזמן מלחמה ושפיכות דמים יעסקו בהסתה נגד לומדי התורה. חלק מהתקשורת מונעת מתוך איזו שנאה תהומית לכל מה שנודף ממנו ריח חרדי. ואני שואל אותם, אין לכם בושה? מול מי אתם גיבורים? בזמן שהעם כולו מתפלל לשלום החיילים והחטופים – אתם נלחמים נגד ילדי חיידר? מה נהיה ממכם? את כבשת הרש, את הלחם הבסיסי של הילדים האלו, אותו אתם רוצים לגזול?
"הרי כל בר דעת מבין שהסכומים הללו לא ישנו את מפת המיליארדים בתקצוב לכאן או לכאן. זה אחד חלקי שבריר אחוז מתוך התקציב הכולל שמעבירים. אז על מה הרעש? על מה המהומה? מאיפה נובעת השנאה הזו? רק שנאה וקנאה הקשה כשאול."
הוא הוסיף: "אחר כך באים ומבקשים מהילדים הללו 'להשתלב'. לפני עשרות שנים, כאשר הייתי נציג במשא ומתן קואליציוני עם ממשלת שמיר, ישבתי עם שני שרים צעירים מנערי שמיר, והם שאלו אותי למה אנחנו לא משתלבים בתחומים שונים.
"השבתי להם: 'כשאתם הייתם ילדים ולמדתם בכיתה מרווחת של שבעה מטרים על שבעה מטרים, עם כיסא ושולחן חדשים לכל ילד, והמורים שלכם קיבלו משכורת לבנק בכל ראשון לחודש, אנחנו למדנו בקיטונו של מלמד שלא היה לו מה לאכול, וישבנו על מסמרים שיצאו מתוך הספסלים'.
"עברו ארבעים שנה, ואתם עדיין מתעקשים להשאיר את המסמרים בספסלים של ילדי החיידר, ולהרעיב את המורים והמלמדים שלהם? אני מקווה שדבריי לכל הפחות יבטאו את הכאב הגדול. על זה לא נשתוק"!
