סיפורה של לאה היה אחד המורכבים שאנשי יד לאחים נתקלו בו בשנים האחרונות.
לאה נולדה וגדלה בכפר ערבי באזור כרמיאל לאם יהודייה ואב ערבי וכבר מילדותה סבלה מהקריעה בין הזהויות. בני החמולה של האב הערבי, שארי בשרה, היו מכנים אותה באופן קבוע “יהודייה מסריחה”, ואילו בני משפחתה של האם היהודייה ניתקו איתה כל קשר בשל היותה בת לאב ערבי – והיא לא הכירה אותם מעולם.
למרות הסבל שעברה מידי בני משפחתה הערבית, היה זה אך טבעי שתתחתן בעצמה עם מוסלמי. היהדות ויהודים היו זרים לה ומשכך לא הייתה לה כל דרך אחרת להימנע מכך. תמורת מוהר בסכום של 50,000 דינר ושני סוסים משובחים הסכים אביה למכור אותה לקרוב משפחה אלמן, שהיה מבוגר ממנה ב-15 שנה.
אם חשבה שילדותה הקשה לימדה אותה מהו קושי, התבדתה במהרה: הסבל שעברה עד אז היה “גן עדן” לעומת החיים החדשים שנכונו לה, חיים של אלימות ושל סבל יומיומי.
עברו כמה שנים ולאה ילדה שלשה בנים, שגם הם, כאילו באופן אוטומטי נועדו לחיים חצויים ולקריעה מתמדת בין זהויות. זה יכול היה להימשך כך לנצח, אבל אמה שלא יכלה לסבול את הצער של בתה ושראתה את נכדיה גדלים על ברכי האסלם – שני צעדים שהגיעו בגלל המעשה הטיפשי שנקטה חצי יובל לפני כן – הביאה לה את מספרו של מוקד החירום ביד לאחים והפצירה בה ליצור איתם קשר כדי לצאת מהסבך.
בשעת בוקר מוקדמת, בשעה שבעלה יצא לתיפלת השחר במסגד, חייגה לאה למוקד המאויש 24 שעות ביממה, ונשות המקצוע של הארגון נכנסו מיידית לעובי הקורה.
כמה שבועות לאחר מכן, באחד מימי השישי של הרמדאן, בשעה שהבעל הערבי נסע לתיפלה בהר הבית עם רוב הגברים בכפר, איש לא שם ליבו לרכב הטרנזיט עם הכיתובים בערבית שחנה מתחת לביתם. לאה וילידה הועמסו במהירות על הרכב עם כמה מיטלטלים והוסעו במהירות לדירת מסתור מיוחדת מאה וחמישים קילומטרים דרומה משם.
שנה חלפה ואט אט החלה לאה להסתגל למסגרת החיים החדשה. דא עקא שלמרבה הצער השנים בכפר נתנו בה את אותותיהן והיהדות הייתה זרה לה לחלוטין. “בנוגע ליהדות היא כמו תינוק קטן שהרגע נולד”, נכתב בתיק שלה.
אבל עם הרבה מסירות ונתינה החלה לאה למצוא את נקודת היהדות שהסתתרה עד אז בעומק ליבה. למרות זאת היה דבר אחד שעליו התעקשה: היא לא הסכימה לערוך ‘הטפת דם ברית’ לשלשת בניה.
כשאירע הטבח בדרום הארץ, לאה הייתה מזועזעת. בפגישה הבאה עם העובדת הסוציאלית שמלווה אותה היא ביקשה לעשות מעשה שיקשור אותה לנצח עם העם היהודי ושיבטא את שייכותה האישית לארץ הקודש.
כשהעו”סית שמעה זאת היא קפצה על המציאה. “‘והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם’ היא בדיוק המעשה הנצחי שיקשר את ילדייך לעם ישראל” אמרה. “הקזת דם ברית קדש היא גם זכות ישיבתו על עם ישראל בארץ ישראל”, הוסיפה בצטטה כמה גדולי ישראל שסוברים כך.
יותר מכך לא היתה צריך להוסיף מילה. בו במקום החליטה לאה לערוך את הטפת הדם לבניה – שנימולו על ידי מוהל מוסלמי וכעת היה צריך לתקן את המעשה על ידי מוהל יהודי ולשם המצווה.
ביום ראשון השבוע, בטקס קטנטנן ומרגש שנערך בביתה, נימולו שלשת הילדים וקיבלו את השמות – אברהם, יצחק ויעקב. שלשת הילדים הקטנים שכמעט נעלמו לעם ישראל והפכו למוסלמים פנאטיים היחו כעת ליהודים כשרים שממשיכים את שרשרת הדורות הנצחית המופלאה.