מותר לצבוע חוטי ציצית בירוק? לשלם למונית באזעקה? • שו”ת מלחמה

צביעת ציצית בצבע ירוק

שאלה: חייל בחזית המלחמה, שצריך ללבוש רק בגדים ירוקים, האם יכול לצבוע גם את חוטי הציצית בצבע ירוק?

תשובה: כתב השו”ע (סי’ ט’ ס”ה) י”א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן. וכתב הרמ”א: “והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים, אף בבגדים צבועים, ואין לשנות”. אמנם באופן שיש צורך לצבוע את חוטי הציצית בצבע ירוק ובפרט שגם כל הבגד ירוק, דלדעת השו”ע צריך לכתחילה לצבוע גם את חוטי הציצית בצבע ירוק, בודאי יכול לסמוך על שיטת השו”ע ולצבוע בירוק.

עברו מקום באמצע הסעודה

שאלה: באמצע ארוחת צהריים נשמעה אזעקה, לקחו חלק מהאוכל וברחו למקלט, האם צריכים לברך שוב לפני שממשיכים לאכול במקלט, וכן כשחוזרים לבית האם צריכים לחזור ולברך?

תשובה: אם אכלו לחם או “מזונות”, כיון שאת ברכת המזון או ברכה אחרונה מעין שלש צריך לברך במקום שאכלו, לדעת הרמ”א (ס’ קע”ח סעיף ב’), אין צריך לברך שוב “המוציא” או “בורא מיני מזונות”, אלא ימשיכו לאכול בלי ברכה, וכן אם ממשיכים אחר כך לאכול שוב בבית אין צריך לברך שוב, ואפילו אם אכלו גם דברים שברכתם שהכל שאין צריך לברך עליהם במקום שאכלו, אף על פי כן כיון שצריכים לחזור מחמת הברכת המזון או מעין שלש, נחשב שעדיין לא הסיחו דעתם ויכולים להמשיך ללא ברכה ראשונה.

אבל אם אכלו רק מאכלים שברכת “בורא פרי האדמה” או “שהכל”, אזי תלוי היכן המקלט, אם המקלט הוא בבנין אחר, ועוברים בדרך תחת כיפת השמים, צריכים לחזור ולברך לפני שממשיכים לאכול, היות ואינם טעונים ברכה אחרונה במקומם נחשב היסח הדעת, וכן כשחוזרים וממשיכים לאכול צריכים לברך שוב, אבל אם המקלט הוא באותו בנין, בכל גווני אין צריך לחזור ולברך, ואף על פי שהעובר מחדר לחדר צריך לכתחילה שיהיה דעתו לכך, בכל זאת בזמן מלחמה שהדרך לאכול בחדר המדרגות בשעת האזעקה, הכל נחשב כבית אחד ומועיל בזה שדעתו היתה לאכול שם.

להכניס כדיירים מי שעזב איזור המלחמה

שאלה:  השוכר דירה, ובימי המלחמה בצפון, הכניס לדירתו משפחה שעזבה את איזור המלחמה, האם היה מותר לו לעשות כן?

תשובה: יסוד השאלה הוא דאיתא בשו”ע (חו”מ סי’ שט”ז ס”א): “המשכיר בית לחברו, יכול השוכר להשכירו לאחרים, והוא שלא יהיה מנין בית האחר יותר מבני ביתו”, והיינו מכיון שהשוכר השכיר לו עבור משפחתו אסור להוסיף בו דיירים, ואם כן – האם אסור להוסיף בו כדיירים את אותה משפחה שעזבה את ביתה?

מכיון שאלו אנשים שעזבו ביתם מפאת המלחמה, מוטל על כל עם ישראל לעזור להם ולהצילם. א”כ גם המשכיר חייב להכניסם לדירתו. נמצא שהשוכר עשה זאת במקום המשכיר, ושפיר יכול להכניסם לדירתו

פדיון הבן והאב בחזית המלחמה

שאלה: חייל נמצא בחזית המלחמה והגיע יום השלושים לפדיון בנו. האם עדיף לחכות כמה ימים עד שיחזור לביתו כדי לפדות בעצמו את בנו עם כהן וסעודה, או שיעשה מיד על ידי שליח. ואם יש לו בחזית כהן האם יעשה שם בינו לכהן ובלא בנו?

תשובה: כתב הרמ”א (יו”ד ס’ ש”ה סעיף י’) אין האב יכול לפדות על ידי שליח, ותמהו הש”ך והגר”א הרי קי”ל כל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו, עי’ שם. ועל כל פנים, כיון שיש שיטה כזו בודאי לא כדאי לפדות על ידי שליח.

ולכן אם יש כהן בחזית, יפדה האבא את בנו שם שלא בפני הבן (כמבואר ברמ”א יו”ד ס’ ש”ה סע’ ר’, שאפשר לפדות את הבן אפילו שלא בפניו), ולא להשהות את המצוה, ואת הסעודה יעשה כשיחזור לביתו לשלום בלא פגע ובלי נגע, ואדרבה זכות המצוה תעמוד לו.

אבל אם אין כהן ימתין עד שיחזור לביתו ואז יפדה בפני כהן ובפני בנו.

מזוזה במקלט

שאלה: מקלט שאין בו חפצים במשך כל השנים, ואין בו מזוזה, אך באחרונה כיון שיש אזעקות נכנסים למקלט, האם צריך לקבוע שם מזוזה?

תשובה: איתא בגמרא (יומא י.) לשכת פלהדרין שבה נמצא כהן גדול בשבעת ימי הפרישה קי”ל כרבנן שחייב במזוזה מעיקר הדין משום דירה בע”כ שמיה דירה, ולענין בית סוהר פליגי הפוסקים דלכאורה צריך להיות חייב כיון שקי”ל דירה בע”כ שמיה דירה, ובכל זאת יש פוטרים משום כמה טעמים, שאין זו דירת כבוד, ועוד שיכולים להעבירו בבית האסורים ממקום למקום, וכן שאין זו דירת קבע ודומה לבית בספינה, ואפילו נמצאים שם יותר מל’ יום פטור ממזוזה (וע”ע “אור שמח” הל’ מזוזה).

והנה להלכה בהגה”ת רע”א (יו”ד ריש ס’ רפ”ו) מביא פלוגתת הפוסקים לענין בית סוהר ולא מכריע, עי’ שם. ובמקלט מכיון שנכנסים לשם ולפעמים גם אוכלים שם בגלל המצב יש לקבוע מזוזה בלי ברכה (הגר”נ קרליץ זצ”ל, והגר”ח קניבסקי זצ”ל).

שכר דירה בנתיבות וברח

שאלה: שכר דירה בנתיבות לשנה, ובאמצע השנה ברח לעיר מגורי הוריו בגלל המלחמה, ועכשיו אינו רוצה לחזור, האם חייב לשלם עדיין שכירות עד סוף השנה?

תשובה: אם העיר נתיבות נעשתה מקום שאינו ראוי לגור בו, יש לדון בזה, אבל כיון שרוב אנשי העיר נשארו שם, וגם הרבה מאלו שברחו כבר חזרו, הרי נחשב ראוי לגור, ולכן חייב להמשיך ולשלם עבור כל השנה, אבל יכול לחפש שוכר אחר שיגור במקומו.

תשלום למונית באמצע אזעקה

שאלה: נסע במונית, ובשעת אזעקה עמדה המונית בצד, אבל המונה המשיך לעבוד, על מי לשלם עבור זמן זה?

תשובה: כשהמונית עומדת ברמזור אדום זהו דרך של הנסיעה ועל הנוסע לשלם, אבל אזעקה בדרך הוי כמו אונס בדרך שלא קשור לנסיעה ועל הפועל לשלם, וכמבואר בשו”ע (חו”מ ס’ של”ד א’) שכשיש אונס לא רגיל הפועל מפסיד, עי’ שם. ולכן אין הנוסע צריך לשלם את התשלום עבור זמן זה.

ומעשה שהיה כך לפני כמה שנים, ואמר הגר”ח קניבסקי זצ”ל שאם זה היה בבני ברק, היות שה”חזון איש” כבר אמר שלא יפלו טילים כלל, לא היה לנהג לעמוד, ופשיטא שהנוסע פטור.

כניסה לדירה שלא ברשות

שאלה: ראובן ברח מפני המלחמה וחזר לאחר שבועיים ומצא את שמעון בדירתו, התברר ששמעון גר בדירתו שבועיים, ונימוקו עמו, שהבית של ראובן הוא חדש יותר ובטוח יותר ולכן נכנס לשם. ביקש ראובן משמעון שישלם לו דמי שכירות עבור השבועיים שגר שם. ענה שמעון שבין כך ראובן לא היה בביתו ולמה צריך לשלם לו.. עם מי הדין?

תשובה: איתא בגמרא (ב”ק כ’.) הדר בחצר חברו שלא מדעתו, בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר צריך לשלם לו שכר משום דזה נהנה וזה חסר, אבל אם היה חצר דלא קיימא לאגרא, זה נהנה וזה לא חסר, ואין צריך להעלות לו שכר משום “שאיה יוכת שער וביתא מיתבי יתיב” מסתמא נוח לו שידורו בתוכו, וכן נפסק בשו”ע (חו”מ ס’ שס”ג ו’ ובסמ”ע שם) ולפ”ז בנד”ד שהדירה לא קיימא לאגרא שבין כך לא היה משכירו לאחרים א”צ לשלם לו כלום.

ועוד, שהרי בזמן המלחמה היו גניבות גדולות מהבתים הריקים שנשארו שם, ולכן בודאי בעה”ב נהנה ושמח שמישהו היה בתוך ביתו, ואינו צריך לשלם כלל (הגר”נ קרליץ זצ”ל).

אלא דשוב טען ראובן, הרי מבואר בגמרא (שם) שאם זה נהנה וזה חסר, אפילו יש רק חוסר כלשהו כגון שהתלכלכו הקירות, חייבים לשלם על כל מה ש”נהנה” (תוס’ כ”א. ד”ה ויהבי).

ואם כן כיון ששמעון השתמש בחשמל ובמים, בוודאי יש כאן חסרון וצריך לשלם על מה שנהנה היינו כל דמי השכירות.

אולם אין זו טענה דהנ”מ כשיש חסרון בעצם השימוש בבית, כמבואר שם (כ’:), כגון שחרוריתא דאשייתא שמשחיר הכתלים, ולכן צריך לשלם הכל, מה שאין כן חשמל ומים שאין זה קשור לשימוש בבית, וראיה לכך שכששוכרים דירה צריך השוכר לשלם את המים והחשמל בעצמו, ואין זה כלול במחיר השכירות. נמצא שבעצם השכירות אין חסר כלל ופטור מלשלם.