יותר ויותר מבינים כיום כי הכשל העמוק בהבנת האויב האכזר שניצב מולנו טמון בהתעלמות מהמרכיב הדתי של העימות. מי שחשיבתם חומרנית וחילונית אינם יודעים לתת את המשקל הראוי לאמונה דתית.
נדמה היה להם שכאשר האויב יקבל מתנות חומריות, כמו כסף ואפשרות לחיי רווחה, תדעך השנאה והאנשים ישקיעו את משאביהם בבנייה וביצירה.
המתקפה הרצחנית שפרצה בשמחת תורה הוכיחה שפנטיות דתית אין לה גבולות, ושהיגיון אינו משחק בה תפקיד. מובן שיש כאן שימוש באמונה דתית לכיוונים הפוכים לחלוטין ממהותה האמיתית של האמונה. אין דבר אבסורדי ונתעב מביצוע פשעים נוראים בשם הבורא, שקבע את איסור רצח כאחד משבע המצוות הבסיסיות של האנושות כולה.
אבל כשם שאמונה יכולה להעלות את האדם לפסגות של טוהר וקדושה, ולעשיית טוב מתוך הקרבה מוחלטת של האינטרסים האישיים, כך שימוש פסול בכוחה של האמונה עלול לדרדר בני-אדם לתהומות של שפל וזוועה. כאשר מטיפים דתיים שוטפים את מוחם של ילדים וצעירים בשנאה תהומית, אלה התוצאות.
יהודים אנחנו!
לא פלא אפוא שמתקפת השנאה המזוויעה עוררה בליבם של המוני יהודים את האמונה. הרבה מאוד יהודים אומרים וכותבים שפתאום קלטו את משמעות היותם יהודים, ואת העובדה שאינם יכולים ואינם רוצים לברוח עוד מיהדותם.
אנחנו רואים את עוצמות האמונה בקרב החיילים. מפקדים נושאים תפילות לפני היציאה לקרב. המוני חיילים לובשים ציצית, מניחים תפילין ומבקשים ספרי תהילים. היו זמנים שעל שמץ מגילויי אמונה כאלה היו מטלטלים את הצבא ומאשימים אותו ב’הדתה’. הפעם זה כל-כך טבעי ומתבקש.
כי עכשיו כולנו מבינים ומרגישים את מהות המאבק. שונאי ישראל נלחמים בעצם הקיום היהודי, כדברי הפסוק בתהילים: “אָמְרוּ, לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד”. והתגובה שלנו היא הנפת נס האמונה והכרזה ברורה ועוצמתית – יהודים אנחנו, ואנחנו נלחמים בשם השם, אלוקי ישראל.
זה אור האמונה היהודית מול אפילת המשטמה הערבית. זו מסירות הנפש שלנו מול הג’יהאד שלהם. זו הנצחיות של עם הנצח מול העיוורון והרוע של אויבינו.
השילוב המנצח
לכן חשוב כל-כך שמובילי המלחמה מזכירים שם שמיים בהצהרותיהם. אכן, הכוח הצבאי חשוב וחיוני, כי הקב”ה רוצה שהדברים יתנהלו בדרכי הטבע ובכלים הארציים המקובלים, אבל הברכה וההצלחה באות מלמעלה, מהשם אלוקי הצבאות.
התורה מלמדת אותנו שלא לסמוך על הנס, אלא לפעול כפי המתחייב בדרכים הארציות, ועם זה יהודי נוהג לומר על כל דבר ‘אם ירצה השם’, ‘בעזרת השם’, כי הצלחת מאמצינו תלויה בברכת שמיים. וכך נאמר בתהילים: “אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה’ אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר”. צריך ‘רכב’ וצריך ‘סוסים’, צריך טנקים וצריך מטוסים, ואחרי כל אלה צריך את עזרת השם.
השילוב הזה של האמונה והמעשה – התורה, התפילה, התפילין והציצית עם הלחימה בעוז, בגבורה ובנחישות – יביא לנו בעזרת השם את הניצחון הגדול.